עוד לא נשוי

מ.ב. (כמו "נ.ב." אבל בהתחלת קטע ): איזה כיף שהכבישים יחסית ריקים... אפשר לנסוע בלי עצבים. חישבו, באופן כללי, איזו איכות חיים טובה יותר היתה יכולה להיות כאן אם לא היה כאן "פיצוץ אוכלוסין"... ואני לא חלילה בעד "דילול אוכלוסיה" מושג של "קונספירטורים מתקדמים" (אני רק טוען ששני ילדים למשפחה זה די והותר ובוודאי שלא צריך (המדינה) לעודד יותר מזה) וגם אני לא בעד מגיפות חלילה. שתעבור ומהר. היא מסוכנת לכל אחד/ת.

אז נתחיל בשליש שנושרים: ככתוב כאן (כתבה באתר "כלכליסט") לפי מחקר מסויים, אחוז הנשירה הגבוה ביותר מלימודים אקדמיים באוניברסיטאות הוא ב"מתמטיקה ומדעי המחשב" (32%), אח"כ ברשימה: "מדעי הרוח הכלליים" (גם 32%..), "מדעי החברה" (30%), "חינוך" (18%), "אמנות ואמנות שימושית" (18%), "מדעים ביולוגיים" (15%), "עסקים ומדעי הניהול" (15%), "מדעים פיזיקליים" (15%), "משפטים" (14%), "הנדסה ואדריכלות" (13%), "מקצועות עזר רפואיים" (5%) ו-"רפואה" (2%).

נורא מפתה לי לומר שלימודי מתמטיקה ומדעי המחשב הם הכי קשים ולכן נושרים בהם הכי הרבה (כמי שבעצמו למד וסיים תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת ת"א, לפני "מיליון" שנה... סיימתי ב1989) ואכן מדובר בתואר בהחלט לא קל ועדיין אני לא חושב שזה שלמשל בלימודי רפואה יש רק 2% נשירה אומר שהלימודים שם קלים... כנראה שפשוט הסינון ללימודי רפואה (גם פסיכומטרית וגם בראיונות לסינון לפי אישיות) הוא עם רף גבוה יותר(? לא בדקתי, זה ממה שאני זוכר שקראתי), לכן רמת הסטודנטים שמתקבלים לרפואה היא, כנראה, הגבוהה ביותר ולכן אחוז הנשירה שם נמוך מאוד.

אגב, בכל זאת יש/היה סינון (אבל תוך כדי הלימודים במקרה זה, מה שלכאורה אכן תורם לנשירה). אני לא יודע מה קורה כיום, אבל בתקופתי רק מי שהשיג ממוצע 85 ומעלה במקצועות שנה ראשונה, שרובם (למעט אחד) היו במתמטיקה, יכול/ה היה להמשיך בלימודי מדעי המחשב (שרובם התרכז בשנים היותר המתקדמות של התואר). אם אני זוכר נכון מבין כמה מאות סטודנטים (שחלקם אולי גם לא התכוונו ללמוד מדעי המחשב, אלא מתמטיקה שימושית, סטטיסטיקה ועוד) רק כ70 השגנו ממוצע כזה והתקבלנו להמשך הלימודים במדעי המחשב (בתקופתי לא היה תואר נפרד למדעי המחשב. רק תואר משולב).

אבל, כן, זה אומר משהו. למשל כשבודקים IQ לפי תחום לימוד, אז שלא במפתיע מתמטיקה ופיזיקה בד"כ מופיעים בראש הרשימה (ראו למשל כאן וכאן). אני יכול לשער שיש גם דברים שקשורים לעת הזו, כלומר לאנשים של היום ולטכנולוגיה של היום, או בעיקר השילוב של שני הנ"ל. מתמטיקה למשל דורשת חשיבה שיטתית, דימיון, עומק, יכולת הפשטה, לוגיקה וכיו"ב. ייתכן שדור שגדל לתוך "עודף מסכים" יש לו יותר בעיות קשב וריכוז(?) מה שאולי לא מועיל לחשיבה עמוקה ושיטתית שנדרשת בתחום כמו מתמטיקה (מדעי המחשב (בשונה מרק מושג התיכנות "הפשטני") משלבים מתמטיקה וקשורים מאוד, למרות כמובן ההבדלים, לכן לא הזכרתי אותם בנפרד).

מנגד, למי שלומד/ת מתמטיקה ומדעי מחשב יש היום "ים" (או שמא אוקיינוסים) של מידע במרשתת. דבר שלא היה בתקופתי. אני זוכר, למשל, שלמדתי את הקורס המתמטי "תורת הפונקציות המרוכבות 1" כחלק מלימודי המתמטיקה. היה לנו מרצה ששלט היטב בחומר אבל לא היה קל לעקוב אחריו. בנוסף, למיטב זכרוני, לא היה אז ספר נפוץ בעברית לנושא. היו מעט ספרים באנגלית בסיפריה שרובם היו כבר מושאלים... מצב לא פשוט. ממש במקרה (או שלא(*)) החלטתי לברר אם יש לאוניברסיטה הפתוחה חוברות בנושא. הסתבר לי שבדיוק אז סיימו לכתוב טיוטה ראשונה לחוברות כנ"ל ושיש עותק (או שניים) בסיפריה של האוניברסיטה הפתוחה. איכשהו הצלחתי להגיע לשם ולהשאיל את החוברות/טיוטות הנ"ל (למרות שלמדתי באונ' ת"א, לא באונ' הפתוחה).

רק בזכות החוברות הללו הצלחתי להבין את החומר המורכב (בדמיון כלשהו לשם הקורס... למרות ששם הכוונה למספרים מרוכבים) ובמבחן המסכם בזמן שלדעתי משהו כמו 45% נכשלו (אני לא ממש זוכר את ה% המדוייק..) אני קבלתי ציון 85. זה לא בגלל שאני חכם יותר... זה פשוט מזל שהצלחתי למצוא החוברות לעיל. (*) כבר הכרתי את החוברות המצויינות (אז) של האוניברסיטה הפתוחה בגלל שמרצה אחר בקורס מתמטי אחר בשנה ראשונה אמר שהוא מלמד בדיוק לפי החומר בחוברות הללו, אז הוא ממליץ לרכוש אותן. כך עשיתי (וקיבלתי ציונים טובים אצלו (93 ו-84, בשני קורסים)) וכך המשכתי לעשות גם במקצועות אחרים שהיו בהם חוברות כנ"ל (לא תמיד היו).

ונעבור לשליש שחושבים ש"טוב" (או יותר מזה). הכוונה לסקר הזה (כתבה באתר "גלובס") שנערך ע"י "המכון הישראלי לדמוקרטיה". לפי הכתוב כשליש (31%) מהנסקרים חושבים שמצבה הכללי של מדינת ישראל הוא "טוב" או "טוב מאוד". 'פירוש רש"י': הרוב (69%) לא חושב כך... אני חוזר ל"מ.ב." מתחילת הפוסט... צפיפות האוכלוסין (שגוררת, רשימה חלקית: מחסור בדיור, פקקים, מחסור במים, אלימות, זיהום אוויר וסביבה ועוד) לא תורמת לרווחת האזרחים... מנגד לא מזמן נתקלתי בנתון די מעניין.

אם תשאלו את הישראלי הממוצע (לא החציוני... זה בהומור, אבל מיד יובן מדוע הזכרתי חציוני) מי יותר עשיר: אזרח אמריקאי או ישראלי? אני מנחש שרוב מוחץ יענה שהאמריקאי עשיר יותר ואכן אם נבדוק את העושר הממוצע לאדם בוגר (18<) נגלה שהעושר הממוצע כנ"ל בארה"ב הוא כ505 אלף דולר (דולר ארה"ב) לאדם, בעוד שבישראל הוא כ228 אלף דולר (פחות מחצי). עושר לאדם בוגר מוגדר כשווי כל הנכסים הכספיים והלא כספיים (למשל נדל"ן) פחות התחייבויות וחובות (משכנתאות, הלוואות וכד') שלו.

- אבל - אם נבדוק את העושר החציוני (למי שלא מכיר ולא קרא את הערך שקישרתי לעיל בויקיפדיה: חציון מוגדר כנתון שכמחצית מהאוכלוסיה מעליו והחצי הנותר מתחתיו, כלומר חציון הוא נתון שפחות מוטה לקצוות, למשל אנשים אולטרא עשירים יכולים להגדיל את הממוצע, אבל, כל עוד הם במיעוט, הם לא ישפיעו על החציון), אז אם נבדוק את העושר החציוני נגלה נתון מפתיע למדי: העושר החציוני לאדם בוגר בישראל (כ80 אלף דולר) גבוה (אמנם רק בקצת) מהעושר כנ"ל בארה"ב (כ79 אלף דולר). אני חושב שהיחס הזה היה נכון גם כשערך הדולר כאן (דולר לשקל) היה גבוה יותר, אז קל וחומר כעת. הנתונים הנ"ל הם משנת 2021.

אגב לגבי שאר העולם, לפי הערך הנ"ל, בעושר הממוצע כנ"ל ישראל במקום 23 בעולם ובעושר החציוני מקום 25 בעולם. לא כל-כך גרוע... אבל ברור שכסף אינו חזות הכל וכסף לבדו גם לא מתאר הכל, למשל כי יש נתונים חשובים אחרים כמו יוקר המחיה וכושר הקניה שמבטאים מה ניתן לעשות באותו עושר לכאורה. הסקטוריאליות בחברה הישראלית, שבאה לידי ביטוי ממש ברמה הגנטית (כמו שמוזכר כאן (בפיסקה האחרונה שם) לגבי נישואים. קבוצות שלא מתחתנות ביניהן) בוודאי לא תורמת לאיזושהי הרגשה של רווחה.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].