עוד לא נשוי

לאחרונה יצא לי לדון באיזשהו נושא (באופן וירטואלי... לא נפגשנו פיזית) עם כמה אנשים. רוב אלה שדנתי איתם בנושאים שעלו היו מרקע דתי (מי יותר ומי פחות). התרשמתי כיצד שמרנות מחשבתית לכאורה משפיעה. הנושא שנידון לא היה קשור בכלל לדת. אני לא בטוח שבהכרח נכון להסיק מזה משהו מכליל על קבוצה גדולה יותר (כי זה תלוי באנשים הספציפיים), אבל זה היה מעניין לראות כיצד שמרנות באה לידי ביטוי בדיון.

שמרנות היא לא תמיד דבר רע לדעתי. למשל במה שקשור לזוגיות ומשפחה אני אדם די שמרן, אבל בנושאים אחרים אני יכול להיות די ליברלי ולא שמרן. למרות שכאמור אין בהכרח להסיק מהפרט אל הכלל, עלה במחשבתי הקשר, ההפוך דווקא, בין שמרנות לבין התנועה הציונית.

אני לא חושב שזה מקרה שרוב מובילי התנועה הציונית (למשל הרצל ושנים אח"כ בן-גוריון ועוד רבים) היו ברובם אנשים חילוניים (ברור שהיו גם דתיים בולטים, אבל כאמור הם לא היו הרוב, עובדתית). כדי לחשוב על הקמת המדינה, היה צורך לחשוב "מחוץ לקופסא" ולפעול באופן מאוד לא שמרני.

כאמור, אין זה לומר שאני חושב שדת (שמרנות לרוב מתקשרת לדת) היא דבר רע, כמו שיש חילוניים מסויימים שחושבים. אני דווקא חושב שבדת יש מרכיבים מאוד חשובים. הויכוח שלי עם אנשים דתיים הוא על המינון. אני למשל פחות מקבל את התורה שבעל-פה, את סמכות הרבנים וכד'. הרבה יותר קל לי להתחבר לתורה שבכתב ולעקרונותיה (ושני הנ"ל, עבורי לפחות, הם לא אותו הדבר).

מנגד, אני חושב שטעות גדולה של מקימי המדינה היתה דווקא 'לוותר' על הדת. למשל כשקמה המדינה היה צריך, לעניות דעתי (אבל נורא קל לי להעביר ביקורת בדיעבד...), לבסס ערכים דתיים משותפים ככל שאפשר בחוקה (שגם לא נכתבה) ולא להותיר רק לחלק מהעם להגדיר, לכאורה, מהי הדת. ערכים כנ"ל להשקפתי זה לא בהכרח ללכת עם כיפה או לא (עניין חיצוני לגמרי שגם לא מצווה מפורשות בתורה שבכתב. אין לי בעיה עם זה, אבל זה לא עיקר), אלא למשל לחוקק חוק שלא עובדים בשבת (למעט שירותי חירום וכיו"ב. יום מנוחה חשוב למעמד הפועלים), חוק כנגד ניאוף (צווי מפורש בעשרת הדברות. לכל הפחות מדובר בהפרת הסכם (חוזה הנישואין). אל דאגה, אין צורך בסקילה (העונש בתנ"ך), מספיק אם היתה סקנציה אחרת כמו קנס משמעותי וכד') ועוד. הקשר שלנו לאדמה הזו נבנה על התנ"ך (כי אחרת אפשר (היה) להקים את המדינה בלמשל אוגנדה... וכו' וכו').

החוכמה, להשקפתי, היא למצוא את האיזון הנכון בין שמרנות לליברליות. אגב כתבתי בזמנו פוסט די ארוך ומפורט בנושא דומה בשם "לא חילוני לא דתי".

הסיבה שהציבור הישראלי הולך ונוטה כנראה ימינה ברובו (שוב, מתחבר לכאורה עם שמרנות) כנראה קשורה, הפלא ופלא, לשמרנות... הכוונה היא שאנשים שמרנים כנראה יתחתנו יותר מאשר אנשים ליברלים ואז במשך כמה דורות יהיו יותר אנשים שמרניים. אם האגף הליברלי בעם היה מכיר בחשיבות של ערכים שמרניים מסויימים זה היה מועיל לו ומהכיוון ההפוך אם האגף השמרני היה מכיר בחשיבות הפתיחות המחשבתית הליברלית, זה גם היה מועיל לו, כי יש מצבים, בפרט במדינה כמו שלנו שמוקפת באויבים וחשופה לאתגרים רבים, שנדרשת בהם החשיבה הלא שמרנית.

אפשר למשל לראות את רעיון הקיבוץ (רעיון שקשור יותר לאגף הליברלי-חילוני). רעיון יפה כשלעצמו על הנייר, אבל עובדתית הוא לא שרד היטב את מבחן הזמן (כנראה בגלל שהוא לא מכסה מספיק את כל קשת הגוונים של ההתנהגויות והדחפים האנושיים (למשל תחרות), אבל לא רק). אם היה בו מרכיב שמרני יותר, ייתכן שהיה מצליח יותר.

ייתכן שאפשר גם לראות מגמה במלחמות ישראל. בדומה למה שנטען בזמנו בספר "קללת הכלים השבורים" ייתכן שאפשר לראות ירידה בהצלחה שלנו במלחמות לאורך השנים. אם בהקמת המדינה כשבקושי היה כאן צבא, הצליח היישוב להתמודד מול 7 צבאות אויב בו-זמנית, הרי שלמשל במלחמות האחרונות, דווקא כשיש צבא מרשים מאוד, גדול וחזק, יש פחות הצלחות (יש יותר סבבי לחימה ללא הכרעה. מצד שני, פחות מלחמות גדולות (או בכלל) זה דווקא דבר טוב).

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].