עוד לא נשוי

זה לא הולך להיות עוד פוסט בנושא "הדרת נשים", אם כי הנושא מאד קשור. זה אמור להיות פוסט על נושא רחב יותר. כוונתי לדון, אני מקווה מנקודת מבט מקורית ובשאיפה ולכאורה אובייקטיבית (שזה לא פשוט בהקשר הזה), בצדדים הטובים וגם הפחות טובים (לדעתי) שיש בשתי החברות הבאות: החברה החילונית והחברה הדתית. זה פוסט ארוך יחסית, אבל חשוב ואני מקווה שגם מעניין.

תחילה גילוי נאות: אני חילוני מבית חילוני, אבל זו לא הגדרה לגמרי מדוייקת, אני מגדיר עצמי כ"חילוני מאמין", כלומר אני מאמין באלוהים, אבל לא בהכרח מקבל את הפרשנות לתורה הנוהגת ברוב המגזר הדתי בן-ימינו. כך שאני לכאורה בא כבר עם 'דעות קדומות' לנושא. אני גם לא מכיר את החברה הדתית מבפנים, אבל בכל-זאת יש לי מכרים/חברים שחלקם דתיים.

יש לכאורה משהו יומרני ופשטני במה שאכתוב כי אני לא סוציולוג, כאמור לא מכיר את כל (או אפילו רוב?) דיקדוקי הדת ועוד כמה לאוים שכאלה. ברור לי גם, שיש בשתי החברות הנ"ל מי שמתייחסים לנושאים הללו בצורה די ריגשית. למרות זאת, אני מקווה שאצליח לגרום, גם למי שלא צפוי להסכים איתי, לפחות להרהר ולחשוב על הדברים על בסיס הגיוני.

יש מין בדיחה כזו שאומרת שפלוני רוצה לו לאישה מישהי שהיא גם יפה, גם אופה וגם נחמדה, אז אומרים לו שהוא צריך בעצם שלוש נשים... (מי שרוצה, יכולה לנסח בדיחה סימטרית על גברים) ולמה אני מזכיר את זה? כי אני מאמין שלמרות המסר של הבדיחה הנ"ל, אולי בכל זאת אפשר לקחת את המרכיבים הטובים (ומיד אנסה להראות כאלה) משתי החברות הנ"ל וליצור משהו טוב יותר משתיהן. לפחות ניתן לדון באפשרות התיאורטית הזו.

חברה מתירנית מול שמרנית
ההגדרות "חילונית" ו"דתית" בהקשר הזה הן במידה מסויימת הגדרות מקומיות (של ישראל). כדי שאוכל להשתמש בדוגמאות לא רק מהארץ, אגדיר, לצורך הדיון, שני סוגי חברות: סוג אחד אכנה "מתירניות" ואת האחר "שמרניות".

דוגמאות לחברות מתירניות הן בעיקר ארצות המערב (אמריקה ואירופה). דוגמאות לחברות שמרניות הן למשל ארצות ערב וכנראה גם חלק מהארצות בדרום ובמרכז אסיה.

מה מאפיין חברות מתירניות? חברות כאלה מתאפיינות, בדרך-כלל, בדמוקרטיה, בחופש יחסי לפרט (חופש ביטוי, עיסוק, תנועה, לבוש וכד'), הן מתקדמות מבחינת השכלה, מדע, תעשיה, טכנולוגיה וכלכלה. מעמד האישה (כפי שזה מכונה) גבוה יותר (משמע יש יותר שיוויון הזדמנויות ועוד). מוסד המשפחה הנורמטיבי (אב+אם+ילדים) הולך ומאבד מחשיבותו. אחוז הגירושין גבוה יותר, הילודה בד"כ נמוכה (לעיתים נמוכה 'מידי' (ע"ע אירופה)) ויש כמו שהשם הכללי 'מרמז', מתירנות מינית. בד"כ הן פחות דתיות.

מה מאפיין חברות שמרניות? חברות כאלה מתאפיינות, בדרך-כלל, בפחות חופש לפרט, הן פחות מתקדמות מבחינת השכלה (הכוונה להשכלה כללית), מדע, תעשיה, טכנולוגיה וכלכלה. מעמד האישה נמוך יותר. אחוז הגירושין נמוך יותר, הילודה לעיתים גבוהה (לעיתים גבוהה 'מידי'). מוסד המשפחה הוא ערך מאד חשוב. אין כמעט מתירנות מינית. מין בד"כ מותר רק במסגרת הנישואין. העונשים בגין עברות בד"כ כבדים יותר. הדת היא מרכיב מרכזי בחברה.

שכשדנים בחברות החילונית והדתית כאן בארץ, לא כל המאפיינים הנ"ל מתאימים, גם כי למשל הדבר תלוי במגזר (דתי לאומי שונה מחרדי). כמו כן, המגזרים השונים אינם תמיד הומוגניים.

יש אלוהים(?)

את התשובה לשאלה הזו אשאיר לפילוסופים (בכל-זאת אציין בקצרה שחלק מרכזי בסוגיה קשור להגדרת מהות האלוהות). אני מאמין שכן. זה לא מונע ממני לקבל את תורת האבולוציה של דארווין (מי שרוצה ללכת בכיוון הזה, יכול למשל לחשוב שאולי אלוהים ברא את התהליך האבולוציוני עצמו או רק 'התניע' אותו ו/או התערב במהלכו ואפילו אולי בכלל לא התערב בו כלל).

יש לכאורה מחקרים שמראים קשר הפוך בין דתיות (/אמונה) ל-IQ (משמע: מאמין יותר, IQ נמוך יותר). זאת ועוד, לפי הערך הנ"ל בויקיפדיה זה מודגם גם ברמה של מדינות. קיים מיתאם הפוך, משמעותי, בין ה-IQ המדינתי למידת הדתיות של אותה המדינה. ברור גם ש-IQ, ככל שהוא חשוב, רחוק מלהיות חזות הכל. למשל, לפחות לפי המחקר הזה, הסיכוי של אישה להינשא קטן ככל שה-IQ שלה עולה (נטען שם שלגבי גברים זה כאילו הפוך).

עם הסטטיסטיקה של IQ-אמונה אני לא מתווכח, אבל אישית, כבעל תואר ראשון מדעי (מתמטיקה ומדעי המחשב מאונ' ת"א) אני מעריך שה-IQ שלי לא נמוך מהממוצע וכן, אני עדיין מאמין בה' ומכיר בחשיבותו. אני חושב שגם אם אדם לא מאמין בה', הוא לא יכול לבטל את ההגיון הרב (אם הוא מודע לו) שיש באמונה הדתית (מיד אסביר מדוע).

לא בהכרח עם קשר לאמונה בה', חברה שנוהגת לפי מערכת כללים חברתיים נכונה (בין היתר, שלא מקפידה מידי ולא מקלה מדי), היא חברה שכנראה תתפקד טוב יותר (או לפחות כך היה בעבר) במובן שכנראה תשרוד לאורך זמן. מערכת כללים נכונה לא חייבת, לכאורה, להיות דתית, אבל עצם זה שאחוז גדול מאוכלוסית העולם הוא מאמין, מראה כנראה שהכללים והאמונה נתנו להם יתרון הישרדותי על-פני שיטות אחרות (בהנחה שהיו כאלה).

אחרת, תחת הנחה אתאיסטית (כלומר בעולם ללא התערבות אלוהית), האמונה לא היתה שורדת וכל-כך נפוצה (והיא אכן די נפוצה בעולם). חוקים מעשי ידי אדם הם חשובים ונחוצים ומערכת ענישה עשויה להרתיע, אבל אני חושב שקשה להשוות את אלה למורא ולתוקף מהאל. עם חוקים מעשה ידי אדם, אפשר לעיתים להתווכח, בצדקתם ובנחיצותם.

פרופ' ריצ'ארד דוקינס חיבר בזמנו רב-מכר מרשים (שאני ממליץ לכל אחד שעדיין לא קרא אותו, לקרא אותו) בשם "הגן האנוכיי". הוא דן בו באספקטים שונים של תורת האבולוציה וכפי שהשם מציין גם במושג הגן. בסוף הספר הוא מגדיר מעין מקבילה תרבותית לגן שהוא מכנה בשם "מם" (Meme). ה"מם" הוא רעיון שיכול לעבור למשל ממוח אחד לאחר.

לא הסכמתי עם גישתו של דוקינס שהובעה בספר מאוחר יותר שלו "אשליית האל" (באנגלית "The God Delusion" ושתורגם לעברית כ-"יש אלוהים?") בדבר אי-קיום אל, גם כי זה ויכוח תיאורטי/פילוסופי משהו, אבל גם בגלל שהלכאורה "מם" של קיום אלוהים הוא כנראה די חשוב לשרידות האנושית (לפחות עד ימינו אנו) כך שאני לא רואה טעם רב בהפרכת קיום האל.

יש גם מחקרים הטוענים שהנטייה להאמין באלוהים מוטבעת בנו (ברובנו?) ברמה הגנטית, מכאן שהטענה של דוקינס, שניתן ליצור מודל אלטרנטיבי לדת, לא בטוח שתתאים לרוב האנשים.

תורה שבכתב מול שבעל-פה

אנשים והם רבים מאד, נוטים לכרוך את התורה שבכתב (ובעיקר את התורה (בת חמשת החומשים)) עם מה שמכונה "תורה שבע"פ". הם מקבלים שאכן תורה שבע"פ כנ"ל ניתנה משמים. אני לא בהכרח מקבל את זה שהתורה שבע"פ היא משמים. מה הצורך במשהו בע"פ אם יש משהו נרחב בכתב? יתרה מכך, בתורה כתוב (דברים ד', ב'): "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו" מה שמחזק השערה זו. זו בעצם גישה דומה לקראות.

החברה הדתית (או לפחות חלקים ממנה) התרחקה לטעמי (ולא רק לטעמי) מהתורה (שוב, זו שבכתב) וזה, לעניות דעתי, חלק גדול מהבעיה עם הדת בת-ימינו. אפשר להדגים זאת למשל עם מושג הכיפה ועם הפרדת בשר מחלב. נראה לי שהרבה אנשים מחוץ לעולם הדתי (ואולי גם חלק בתוכו) רואים בכיפה דבר עקרוני שקשור לתורה. כאילו חבישת הכיפה כמעט הופכת אדם למאמין ומקיים מצוות. למיטב ידיעתי אין בתורה צווי לחבוש כיפה. יתרה מכך, לפי מה שקראתי בערך בויקיפדיה זה היה בכלל מנהג, שמשום מה אומץ. יש הגיון, למשל אם אתה אדם דתי, לדעת מי דתי כמוך, אבל אין כאן קשר לצווי משמים.

בעניין הבשר וחלב, בתורה כתוב "לא תבשל גדי בחלב אימו". צווי מאד נקודתי. לא כתוב "לא תאכל" - כתוב "לא תבשל"; לא כתוב "לא תבשל גדי בחלב שלא של אימו"; בוודאי לא כתוב "לא תאכל בשר עוף עם חלב פרה" ובוודאי ובוודאי לא כתוב "אם אכלת בשר (/חלב), המתן N שעות עד לאכילת חלב (/בשר)". אני ממש לא מתיימר להיות פרשן של התורה. אני בכלל מאמין בפשטות כשזה אפשרי (גם אם לעיתים אני מתנסח באריכות יחסית) כמאמר אלברט איינשטיין: "הכל צריך להעשות כמה שיותר פשוט, אבל לא יותר פשוט מזה" ולכן אני מוצא כאן דבר די נקודתי ולא הרבה מעבר.

אולי הכוונה היתה מוסרית? לא לצער את האמא של הגדי או לא לנצל את הטבע יתר על המידה, כך שלא תקטע שרשרת הדורות של בעל החיים. אולי היתה לזה סיבה אחרת. בהנחה שההגיון מאחורי זה הוא מוסרי, הרי שההפרדה שנוהגת בימינו, אמנם, לכאורה, מונעת מאיתנו לחטוא (לא תמיד אנחנו יודעים מה מקור החלב ו/או הבשר (תיאורטית אפשר היה לפתור זאת בימינו, אם למשל רפתות ומחלבות היו מסמנות מס' סידורי ייחודי למקור הבשר/חלב)) אבל בו-זמנית היא מתרחקת מהסיבה המוסרית לכאורה לצווי וזה פיספוס גדול ומשמעותי לטעמי. בכל מקרה אם הכתוב היה רוצה שחלב ובשר יופרדו לגמרי, הוא היה כותב זאת (ולא מציין "תבשל" ו-"אימו").

יצא לי לשוחח עם אנשים דתיים על הדברים הנ"ל ועוד, כולל שיחה עם רב לפני שנים במהלך שירות מילואים. אחת הטענות שהם מציגים כנגד הליכה רק לפי דברי התורה היא שהתורה שבכתב לא מפרטת מספיק מה לעשות בתחומים רבים, כמדומני למשל איך לערוך ברית מילה (צווי מאד חשוב וברור בתורה). אינני פוסל פרשנות של התורה. כנראה שחייבת להיות כזו.

אני רק טוען שעם כל הכבוד למפרשים של פעם, את הפירוש צריך לעשות בכל דור ודור על-סמך הידע הקיים בהתאם לרוח הזמן (כמובן תוך שמירת עקרונות מוסריים שמצווים בתורה) ובאיזושהי צורה מינימליסטית ולא מרחיקת לכת (המינימליזם הזה גם יקרב וישמור יותר יהודים בתוך היהדות). כיום עומד לרשותנו ידע מדעי ואחר שלא היה בידי הפרשנים של פעם (גדולים וחכמים ככל שהיו). לזה למשל, אין לטעמי שום קשר לתורה ולרוח הזמן וזו רק דוגמא אחת להתרחקות הזו.

בתורה העונש על ניאוף הוא מוות ומי שמקלל את אביו ואת אימו יש גם לכאורה להמיתו ויש "עין תחת עין" וכיוצא באלה. מובן שצריך להתאים את הכללים לעת הזו. בימינו עונש מוות הוא עונש שניתן, בדרך כלל, במקרים מאד קשים ונדירים. בימינו אנו, אנחנו קצת בקצה שני, כלומר יש דברים שאין לגביהם, להבנתי, ענישה בכלל. תסכימו איתי, אני מניח, שלא סביר, בימינו אנו, לתת עונש מוות למי שקילל את הוריו (וטוב שזה המצב), אבל למה אין סנקציה כלשהי (הכוונה לאפילו לא קנס, שלא לומר מאסר) כנגד מעשה ניאוף? שהוא לדעתי מעשה בלתי מוסרי בעליל (לכל הפחות זו מעין 'הפרה של חוזה' (חוזה הנישואין) וכמובן העיקר: אחד מעשרת הדיברות).

ההתרחקות הזו מהתורה שבכתב, מביאה דברים שאפילו (לפי מה ששמעתי) למשל הרמב"ם, שלהבנתי, הרבה מהדת בת-ימינו מתבססת עליו, חשב בעיקרון שהם לא נכונים, כמו מה שקרוי "תורתו אומנותו". אין לי שום דבר נגד זכותו של פלוני ללמוד, אבל למה לעשות זאת על חשבון שירות בצבא? (לטעמי גם העתודה האקדמית (למרות השוני, למשל החתימה לקבע) יש בה, לעניות דעתי, אלמנט מפלה במידה מסויימת). לדעתי, זה לא נכון, לא הגיוני וגם לא נובע מדברי התורה. אם הדבר היה תלוי בי גם את שירות, מה שקרוי, ההסדר הייתי מבטל. מי שרוצה ללמוד, יכול לעשות זאת ככל שיחפוץ, כמו חיילים חילוניים רבים, לאחר שירות צבאי סדיר של (לפחות) 3 שנים. אני יודע שיש אנשים דתיים שהם בדעה דומה לשלי בנושא הזה.

יש גם רעיונות כמו "עולם הבא", מושג שכמו שמוסבר בערך הנ"ל בויקיפדיה כמעט ולא מוזכר מפורשות במקרא. ביהדות בת-ימינו דנים די הרבה במושג הזה ומייחסים לו, מהמעט שאני מבין בנושא, חשיבות. אם אכן היה קיים ובעיקר אם היה כל-כך חשוב, מדוע לא הוזכר מפורשות בתורה?

גברים ונשים - הבדלים סטטיסטיים

בכל התרבויות האנושיות יש דיכוטומיה (חלוקה לשניים) לפי מין: גברים ונשים, זכר ונקבה. ההבדלים בין זכר לנקבה, ברמה הכי בסיסית קשורים למנגנון הרבייה. אחרי ההפרייה, האישה היא זו שנושאת בקירבה את הולד בכל תקופת ההריון, זה זרע (תרתי משמע) השוני. כנראה שבתהליך אבולוציוני של דורות רבים, נוצרו גם הבדלים אישיותיים בין גברים לנשים. למרות טענות חלק מהפמיניסטיות, יש כנראה רקע מולד לחלק מההבדלים הללו (ראו למשל הספר "ההבדל המהותי" של פרופ' סימון בארון-כהן, אני ממליץ גם אותו לקרא) לא הכל הוא תהליך של חיברות וחינוך.

הזכרתי פמיניזם. רוב הפמינסטיות טוענות שהן מייצגות את כלל הנשים. לדעתי הפמינסטיות אמנם פועלות לכאורה בשם כל הנשים, אבל הן מייצגות לדעתי, בהרבה מקרים, מיעוט מתוכן. החלוקה לשניים: גברים-נשים, כמובן נכונה, אבל יש בה לטעמי מידה מסויימת של פשטנות. מבחינה אישיותית, לא כל הגברים גבריים ולא כל הנשים נשיות. רוב הנשים נשיות, אבל מיעוטן בעלות מאפיינים 'כמו גבריים'. באופן סימטרי רוב הגברים גבריים ומיעוטם בעלי מאפיינים 'כמו נשיים' (וברור ש'גבריים' ו'נשיים' הם מושגים שיש בהם כלליות ורב-מימדיות). אפשר לנסות להדגים זאת ע"י שתי עקומות זהות (פחות או יותר) המתפלגות נורמלית ומוסטות זו מזו ביחס לציר X, כמודגם בתרשים הבא:

תרשים 1: גברים ונשים מתפלגים נורמלית באופן שונה על תכונה X

ציר X יכול לסמן גובה (גברים גבוהים בממוצע מנשים, אבל יש למשל נשים (מעטות) שגבוהות מרוב הגברים), ואני משער שגם משקל, מהירות ריצה וכד'. אבל כנראה שלא רק תכונות פיזיות, אלא כפי שמוסבר בספר הנ"ל ("ההבדל המהותי") גם תכונות אישיות, כמו למשל מה שמכונה מערכתיות ואמפטיות (בקצרה: מערכתיות = יכולות לוגיות-אנליטיות-טכניות, אמפטיות = יכולות שקשורות לתקשורת בין-אישית. גברים, בממוצע, מערכתיים מנשים ונשים, בממוצע, אמפטיות מגברים). אם ציר X יסמן, משהו כאמור קצת לא לגמרי מוגדר (אבל בכל זאת נחוץ לצורך הדיון) כמו "גבריות" (במובן אישיותי), כי אז זה יתאר בערך את מה שאני מנסה לטעון.

בחברה שמרנית קובעים כללי התנהגות אחידים לכלל הנשים. אני משער שהקבוצה שהכי קשה לה עם זה, היא אותו מיעוט נשי עם מאפיינים 'כמו גבריים' (ואולי גם לגברים עם מאפיינים 'כמו נשיים'). בחלק מהחברות המתירנית של ימינו, מתרחשת פעולה קצת בכיוון הפוך, אם כי לא באותו סדר גודל. מיעוט נשי בעל מאפיינים 'כמו גבריים' כנ"ל מנסה, אמנם לא בכוח (כמו שחלק מהגברים (בהכללה) נוהגים), אלא דרך מניפולציה תקשורתית וכד', להשפיע על הרוב.

לאחרונה התבשרנו על טייסות חדשות בחיל האוויר. אין ספק שנשים (או שיש נשים ש-) מסוגלות לעשות הרבה דברים שגברים מסוגלים. זו בכלל לא השאלה. הסברתי לעיל שזה אפשרי. גם גברים (או שיש גברים ש-) מסוגלים לעשות הרבה דברים שנשים מסוגלות. השאלה היא איך זה משפיע, מעבר למקרים בודדים, על כלל החברה והאם כתופעה זה באמת נחוץ וטוב?

צבא למשל לדעתי, הוא לא כמו אוניברסיטה. לצבא יש תפקיד להגן על המדינה. לשם כך הוא צריך, להשקפתי, לבחור את המתאימים והטובים ביותר לתפקיד ופחות לעשות שיקול של ,למשל, שיוויון הזדמנויות, אלא אם כן זה שיקול חיוני לתיפקוד הצבא, למשל אם יש מחסור בגברים מתאימים (וכן, אני זוכר שבית משפט בזמנו כבר הכריע בנושא). הרבה פעמים אנחנו מחקים את ארה"ב (לצערי לא פעם "חיקוי מתוך התבטלות" ולא בהכרח "חיקוי מתוך תחרות" (בעולם המושגים שטבע אחד העם)), כנראה שגם בתחום הנ"ל. מי שחושב שהמודל האמריקאי הוא מושלם, כדאי לו לקרא את זה למשל.

"יצר הרע", אנוכיות גנטית ובדיקות גנטיות

לגישה השמרנית של מה שקרוי 'צניעות' יש לדעתי סיבות. באופי שלי ובתחום הזה של יחסי גברים-נשים אפשר גם אותי להגדיר כ'שמרן' אם כי אני לא קיצוני (למשל אני לא בעד "הדרת נשים"). אז מה עומד, לדעתי, מאחורי הגישה השמרנית של, למשל, חינוך נפרד לבנים ובנות, לבוש צנוע, איסור נגיעה והכי חשוב (לטעמי) יחסי מין רק במסגרת נישואים?

לדעתי מאחורי הגישה הזו עומדות אמיתות בסיסיות: ראשית- מה שאני מכנה (בהקשר של הספר "הגן האנוכיי" שהזכרתי לעיל) 'אנוכיות גנטית' ושנית- שמירת מוסד המשפחה ולכן המבנה החברתי (לאורך זמן). כשגבר נישא ומוליד ילדים עם אישה, נראה לי שחשוב לו ('חשוב' במובן האבולוציוני, אולי באופן לא בהכרח מודע) שהילדים יהיו שלו. בגלל שיטת הרבייה האסימטרית, נוצרת גם אסימטריה במחיר של בגידה, כשזו מתרחשת.

אישה כמעט תמיד יודעת שהולד שנולד לה הוא שלה (כלומר חציו במובן הגנטי. אני מדבר כאן על הפרייה טבעית). אולי זו גם הסיבה שיהדותו של אדם מוגדרת בעיקר לפי יהדותה של אימו ולא לפי יהדותו של אביו. לגבר אין את אותה רמת הבטחון ולכן יש לו הרבה יותר מה להפסיד ('במשחק הגנטי') כשהוא עלול לגדל ילדים לא שלו (אולי בכלל ללא ידיעתו).

אלו לא רק דברים תיאורטיים, ידוע שבחברות מתירניות יש אחוז מסויים של ילדים שנולדים לכאורה בתוך משפחות, אבל גנטית לא מהאבא הפורמלי, כלומר כנראה כתוצאה מבגידה. ככל שבני הזוג התחתנו מתוך בחירה חופשית זה בזו וזו בזה ופחות מתוך לחץ חיצוני כך לדעתי הסיכוי לבגידה קטן. בחירה כזו, נראה לי, דווקא מתרחשת יותר בחברה מתירנית (יש, לכאורה, יותר 'חיכוך' גברים-נשים ולכן אולי יותר אפשרויות למצא מישהו/י יותר מתאים). אולי זו עוד סיבה לגישה המקפידה בחברות שמרניות.

מתירנות מינית, בה למשל מונוגמיה היא רק בגדר המלצה, 'מעודדת' גברים שהם "דון ז'ואנים", כלומר כאלה שהולכים עם "היצר הרע" שלהם (שהוא בעצם, בהקשר הזה, יצר של הפצת הגנים לדורות הבאים) וכך מוסד המשפחה עלול להתפורר לו לאיטו (במהלך כמה דורות). מוסד המשפחה הנורמטיבי (אב+אם+ילדים) חשוב הן ברמה הפרטנית (כדי להביא ילדים למצב בוגר בביטחה) והן ברמה החברתית (כדי לא ליצור כאוס ואלימות (ידוע למשל שבחברות פולגמיות (סוג של מתירנות מינית להשקפתי (על אף שהוא נהוג דווקא יותר במה שכיניתי "חברות שמרניות")) יש יותר אלימות)).

אם היו מחליטים בימינו לערוך בדיקות גנטיות לכל תינוק שנולד ולאביו הפורמלי, אך ורק כדי לוודא שאביו הוא אכן אביו, אז אולי אחוזי הניאוף היו קטנים ואולי גם חברות שמרניות תוכלנה להרשות לעצמן להיות קצת פחות כאלה (במה שקשור להפרדה בין גברים לנשים וכד'), אבל כמדומני, לפחות כאן בארץ, בדיקות כאלה יכולות להתבצע רק באישור מיוחד שלא ניתן בכל מקרה (יש מה שמכונה "טובת הילד" שכאילו 'מתנגשת' עם העיקרון הנ"ל, כלומר שאב עלול להתכחש לבן לא לו).

ילדים זה שמחה? כן, אבל...

הזכרתי קודם את בעיית הריבוי הנמוך באירופה, אבל זה נכון להערכתי בעוד חברות מתירניות. מנגד, למרות שזה רעיון קצת מרחיק לכת, ייתכן שחברות מתירניות, שכאמור הן מתקדמות יותר מבחינה מדעית/טכנולוגית, תגענה בעתיד לאיזו "נקודת אל-חזור" טכנולוגית-ביולוגית, במובן זה שתיצורנה מנגנונים מלאכותיים של הפרייה והריון (כלומר, למשל, הריון שלא בגוף האישה).

שינוי כזה הוא דרמטי מבחינת השפעות ארוכות הטווח שלו על המבנה החברתי, אבל מבחינת הריבוי גרידא, זה יכול, לכאורה לפחות (הריון הוא רק חלק מתהליך יצירת אדם בוגר) למנוע/להקטין את בעיית הריבוי הנמוך. מצב היפותטי כנ"ל, יכול להזכיר את סיפור גן-עדן בתורה. אכילה מעץ הדעת (בהשאלה: ידע מדעי בהקשר שלנו, למרות שבתורה מדובר על דעת "טוב או רע") עלולה להביא לסילוק מגן-עדן (כפי שכיניתי זאת "נקודת אל-חזור", שינוי המבנה החברתי ולא בטוח שלטובה).

בחלק מהחברות השמרניות יש תופעה הפוכה, שם הריבוי גדול. "מה רע בעשרה ילדים?" יש מי שיאמר. אני אסביר מה הבעיה. כדור הארץ והמשאבים בו הם סופיים. אם אוכלוסית העולם תמשיך לגדול בקצב שהיא גדלה, אנחנו כנראה נהיה בבעיה עולמית (אלא אם כן, חלקנו יהגר לחלל) וכן... זה נכון שכבר היו תחזיות קודרות לגבי נושא פיצוץ האוכלוסין בעבר שהתבדו.

גם כאן בארצנו הקטנטונת כבר עכשיו די צפוף. במצב של צפיפות גדולה, יש לדעתי משהו די אנוכי ולא פייר בללדת הרבה ילדים. לא פייר לילדים עצמם ולא פייר כלפי החברה של העתיד. סביר (סטטיסטית) לדעתי שילד שגדל במשפחה של הרבה ילדים יקבל פחות תשומת לב מהוריו, גם תשומת לב אישית וגם חומרית (מנגד, זה נכון שגם שאר האחים/ות הופכים במידת מה לנציגי ההורים כך שזה לא לגמרי מדוייק).

זה לא פייר כלפי דור העתיד כי זה, כנראה (לא נביא אני), יצור פיצוץ אוכלוסין (לא מקרה בודד של משפחה מרובת ילדים, אלא כשזה הופך ל'טרנד') ויקשה את הקיום על הדורות הבאים שאולי יאלצו להילחם אחד כנגד רעהו על משאבי קיום מוגבלים. בשנים האחרונות דובר הרבה אצלנו (בארץ) על מחסור במים ולאחרונה על מצוקת הדיור. אפשר לטעון שגם המחסור במים וגם המחסור בדירות מקורם בחוסר תיכנון ובחוסר עשיה ובכל זאת, ייתכן(?) שהריבוי הטבעי הוא זה שגרם למחסורים הללו.

כפי שכבר הזכרתי, ברור שריבוי מועט גם הוא לא טוב, אבל יש הטוענים שייתכן שהריבוי הטבעי הנמוך, באירופה, הוא בגדר "תיקון" למצב של ריבוי 'מופרז' לאורך דורות קודמים, כלומר הוא לא בהכרח בעיה. אולי.

אני מוצא דימיון מסויים בין ריבוי מוגזם לבין ה'מנטרה' הכלכלית של צמיחה. הותננו לחשוב שצמיחה כלכלית היא דבר מחויב המציאות. לא בהכרח כך הוא. אתם יודעים מה קורה לדבר שצומח וצומח וצומח? תחשבו על בלון שמנפחים אותו עוד ועוד... בום! איזון, כמו בהרבה תחומים היא מילת המפתח. ילדים זה מאד חשוב, זה המשך הקיום האנושי, אבל רצוי בכמות המתאימה (ממה שאני זוכר ששמעתי, 2 עד 3 ילדים למשפחה, שומרים, פחות או יותר, על גודל אוכלוסיה יציב). ע"ע גם קיצבאות ילדים.

הזכות לאושר ומשחק סכום אפס

לא פעם התקשורת עוסקת במצוקה של מה שקרוי אמהות חד-הוריות. אינני מקל ראש במצוקה, אבל אני משער שהיה אפשר להקטין את התופעה של אמהות חד-הוריות אם החברה היתה נוהגת בפחות מתירנות ויותר שמרנות בכל מה שקשור לזוגיות ומשפחה. זה היה עושה טוב לדעתי, גם לגברים, גם לנשים וגם לילדים שהיו גדלים בבית נורמטיבי (של אב ואם).

זוגיות היא לרבים זכות מאד בסיסית. זו לא רק הזכות להעביר את הגנים שלנו לדורות הבאים. זה גם קשור לאושר (למרות האמור כאן וגם כאן) ואפילו לבריאות, אורך החיים ומצב כלכלי. מי שמונע/ת זוגיות מאנשים, גם אם במחדל ולא בכוונה(/באופן מודע), פוגע לדעתי ממש באנשים מסויימים בחברה.

הם כולם אקדמאים, בערך בני גילי, רובם שרתו ביחידות קרביות, הם בריאים בגופם ובנפשם. הם הטרוסקסואלים, הם רוצים בזוגיות ובכל זאת הם לבד וללא זוגיות. מי אלה? אלה כמה מהחברים שלי. אני קורא להם (ולי) במידה מסויימת... "נפגעי המתירנות המינית". לא בדקתי, נכון לרגע זה (אולי יותר מאוחר כשיהיה לי מספיק זמן), סטטיסטיקות בנושא, אבל התחושה שלי היא שמתקיים בחברה המתירנית (חילונית במקרה דנן) שלנו מצב של "משחק סכום אפס".

בגלל המתירנות המינית, יש אחוז גירושין גבוה ומתרחשת מה שקרוי "מונוגמיה סידרתית" שהיא בעצם ניסיון לתת שם 'יפה' למשהו שהוא ספק פוליגמיה, גם אם לא במובן הפורמלי, אלא במובן של מבחן התוצאה האבולוציוני (צאצאים). במונוגמיה סידרתית כנ"ל יכול להיווצר מצב שגבר מסויים נישא לרווקה, מוליד איתה ילדים, מתגרש זמן מה לאחר מכן, נישא לרווקה (בד"כ צעירה) אחרת, מוליד גם איתה ילדים ואולי אף ממשיך כך עוד.

רווקים מעדיפים (להערכתי) לשאת אישה רווקה וללא ילדים, כך שהגרושות עם ילדים, שגברים כנ"ל ('מונוגמיים סידרתיים') הותירו לבד (ביוזמתם או ביוזמת נשותיהם לשעבר), יורדות (לפחות חלקית) מהסד"כ של מועמדות פוטנציאליות עבור אותם רווקים, מה שמצמצם לכאורה את סיכויהם לזכות באושר, איכות חיים וכו' וכו' כפי שציינתי לעיל. גם הקפיטליזם והפמיניזם שמעודדים, לכאורה, קריירה, לעיתים על חשבון ערכי משפחה (אני מזכיר לעיל את מקרה גרמניה (שחצי מהמדעניות בה חשוכות ילדים. ע"ע אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה (ד"ר לכימיה, ללא ילדים))), תורמים למצב הנ"ל.

אז מה היה לנו?

הנושא הזה רחב למדי ונגעתי כאן רק בכמה נקודות. מה אפשר לעשות אם בכלל? ייתכן, שבחברה שלנו, כל אחד בוחר לו תחת איזו התנהלות לחיות וייתכן שהתנהלות מסויימת: מתירנית או שמרנית (או משהו בין לבין) מתאימה לאנשים שונים. אולי זה כך (אם כי נראה לי שאנשים לא תמיד בוחרים אלא נולדים (תרתי משמע: אישיותית ופיזית) לתוך מציאות). אני בכל זאת רוצה להרהר באפשרות של ליצור חברה אחרת, טובה יותר (לדעתי).