ימים של שתיקה.

אז זה כן קצת כואב.

זה כן קצת צובט בלב.

אולי כואב וצובט בלב הן לא ההגדרות הנכונות,

והן לא,

אבל משהו קרה שם.

ואני מרגישה את זה טוב.

קצת כאב לי לשמוע ולראות את זה.

ולא לראות דברים אחרים.

שציפיתי, אולי טיפה, לראות.

אחרי כל הזמן הזה.

ולמרות כל מה שהיה, וכל מה שלא היה.

זה עושה משהו.

אבל אני באמת שמחה בשבילך.

כמו תמיד, שותקת.

ולא יודעת מה ואיך ואם להגיד.

ואם הייתי יכולה הייתי מחבקת אותך.

אבל אני לא יכולה,

כרגע אני כלום, אוויר, בשבילך.

אבל אני שמחה בשבילך.

באמת ובתמים.

תודה לך על השיחה הזאת.

לא יודעת מה היה בה מיוחד או שונה,

אבל באמת הייתי צריכה אותה.

ולשמוע את הדברים האלה ממך,

בכלל גרם לי להרגיש טוב.

אל תנסו לנחש על מה הפוסט הזה מדבר,

אתם גם ככה לא תצליחו.

אולי רק את...