ימים של שתיקה.

They say when you meet the love of your life,

time stops,

and that's true.

What they don't tell you

is that when it starts again,

it moves extra fast to catch up.

סרט גדול.

חזרתי מאתגר.

היה מיוחד, ולא היה אתגר יותר מדיי קשה,

אבל היה טוב.

ויש סיפורים.

נהנתי.

רוכב אחורה על אופניים בלי גלגלים באדום בשדה תירס.

גדול. XD

יודעים מה?

לא אכפת לי מה אתם חושבים.

אבל עכשיו באמת.

יכול להיות שזה יפגע בי.

יכול להיות שזה יעבור לי עוד 3 ימים.

אבל כרגע לא אכפת לי.

החלטתי להנות מהחיים,

ולהפסיק לחשוב על כל דבר "מה יקרה אם..."

וכרגע זה עובד מצוין.

וטוב לי עם זה.

אז יודעת מה,

כן, אני עם גדולים, לפעמים.

נראה לי שאת פשוט מקנאה,

כי הם בגיל שלך...

ואני, כמו שכבר אמרת פעם,

"גונבת את הבנים מהשיכבה שלכם".

תעשי לי טובה.

עברתי.

זה לא ממש מפתיע אותי,

אבל זה עדיין משמח.

ואפשר לצאת מהלחץ.

אז זה כן קצת כואב.

זה כן קצת צובט בלב.

אולי כואב וצובט בלב הן לא ההגדרות הנכונות,

והן לא,

אבל משהו קרה שם.

ואני מרגישה את זה טוב.

קצת כאב לי לשמוע ולראות את זה.

ולא לראות דברים אחרים.

שציפיתי, אולי טיפה, לראות.

אחרי כל הזמן הזה.

ולמרות כל מה שהיה, וכל מה שלא היה.

זה עושה משהו.

אבל אני באמת שמחה בשבילך.

כמו תמיד, שותקת.

ולא יודעת מה ואיך ואם להגיד.

ואם הייתי יכולה הייתי מחבקת אותך.

אבל אני לא יכולה,

כרגע אני כלום, אוויר, בשבילך.

אבל אני שמחה בשבילך.

באמת ובתמים.

תודה לך על השיחה הזאת.

לא יודעת מה היה בה מיוחד או שונה,

אבל באמת הייתי צריכה אותה.

ולשמוע את הדברים האלה ממך,

בכלל גרם לי להרגיש טוב.

אל תנסו לנחש על מה הפוסט הזה מדבר,

אתם גם ככה לא תצליחו.

אולי רק את...