שמעון הערס

אני מכיר מישהו שלא עושה כלום כי הוא ממתין לירושה.

לא עובד, לא תחביבים, לא פרוייקטים. פשוט יושב ומחכה לירושה שלו.

קם בצהריים. אוכל משהו. ומחכה. 

לפעמים הוא קצת על המחשב, קצת על הנייד. אולי פגישה פה ושם עם אנשים. לא יותר מדי.

וככה הוא מחכה. ההורים שלו מאד זקנים וחולים. כבר 12 שנה הם זקנים וחולים. מאז שעזב את העבודה הקודמת שלו. לא כדי להיות איתם או לטפל בהם. אלא כדי לחכות. לראות מה הטחונים האלה ישאירו לו. 

אני יודע מה אתם חושבים. איך הוא מתקיים? משלם חשבונות? אוכל?

יש לו קצבה קטנה. שמספיקה בדיוק לקיום הבסיסי. אוכל, חשבונות וזהו. הוא גר בדירה של ההורים.

אבל אין חו"ל, כי לזה אין קצבה. עניין של "חינוך". 

אין גם קניות של שטויות - עניין של "חינוך".

איך הוא מתנייד? -  קורקינט

איך הוא יוצא לדייטים - כוס בירה בלבד והוא לא משלם על הדייט שלו אף פעם. מענטש אמיתי... 

אז מה כן הוא עושה עם החיים שלו? 

או!

הוא רב. הוא רב הרבה. כלומר מעורב בריבים.

עם מי יש לו לריב?

מסתבר שעם כולם. 

עם ההורים שלו, עם אחותו, עם השכנים, עם אנשים ברחוב, עם אנשים בים, עם כלבים, בעלי כלבים, פקחים, זקנות בסופר...

וגם איתי. הוא רב איתי.

אנחנו גרים באותה שכונה אם אפשר לקרוא לה ככה. הוא בא אלי יום אחד וכעס עלי שעליתי עם הטסלה על המדרכה וזה הפריע לו לעבור עם הקורקינט. למרות שהיו יכולים לעבור שם 10 קורקינטים וקרנף. האם הייתי חייב לעלות על המדרכה. לא. האם זה היה מוצדק. ברור שלא. 

אבל הוא שכח דבר אחד. גם אני רב עם כולם. 

אז עכשיו הוא מחכה לקצבה הבאה כדי לקנות קורקינט אחר...

ביץ'