שנים בערך לא הייתי פה, זה כלכך הזוי להסתכל בפוסטים הקודמים שהיו לפני חצי שנה בערך לדעת בדיוק מה הרגשתי וחשבתי כשעשיתי אותם, לדעת איזה בןאדם הייתי כשכתבתי אותם ולדעת כמה הכל כלכך שונה עכשיו.

כמה אני שונה עכשיו, כמה הדאגות האלה נראות לי טיפשיות וכמה אני מעריכה את כל מה שהיה לי.

כנראה שבשביל זה יש בלוג, כדי להיזכר במה שהיה להבין את עצמך ולהעריך, או את מה שעכשיו או את מה שהיה.

זה מוזר פתאום להעביר את כל התקופה האחרונה למילים, את ההרגשות והמחשבות אחרי שכלכך הרבה זמן התמודדתי איתם בתוך עצמי.

כנראה שכשצריכים באמת חוזרים לפה, זה מוזר כי שכחתי בכלל שיש לי בלוג.

הכי מצחיק שגם ככה אף אחד לא באמת יקרא את זה, אז כנראה שכמו הכל זה לעצמי.

כנראה שאני באמת מנותקת, הזוי כמה שאני מרגישה כאילו אני קוראת בבלוג של אדם אחר, אדם שאני אומנם מכירה הכי טוב בעולם אבל הוא לא אני.

אני כבר לא כלכך יודעת מי אני, יש בזה הרבה כיף אבל גם המון קושי, מצד אחד זה חדש שונה מרענן ומאתגר, לחפש את עצמך מחדש להחליט מהם הערכים שלך ומה אתה רוצה מהחיים, אבל זה קשה כי המון פעמים פשוט אין חשק לזה ונמאס לי פשוט לחיות בלי סיבה.

כי כזאת אני, בן אדם עם ערכים החלטות ורצונות שמאוד ברורים לו ועכשיו כלום לא ברור,פשוט אין סיבה.

כנראה שפשוט התרגלתי ואני חייה מהרגע להרגע, מחכה ליום שזה יגמר ושפתאום תהיה סיבה להכל

ואני אחזור לאני.

עכשיו לא רע, אבל מתישו יהיה גם טוב..כרגע אני חייה וזה מה שחשוב :)

אז בנימה נוסטלגית זו..אין לי שמץ אם אני אחזור לפה שוב

הזוי לי בכלל שכתבתי את זה והזוי לי להרגיש שהתגעגעתי כי עד להרגע לא זכרתי בכלל שיש לי בלוג.

להת'3>