זה נגמר, זה עבר

ועכשיו אני גם לא רוצה שום קשר לכלום.

מעצבן להבין ולדעת כמה פתאום הכל שונה, כמה הבןאדם הזה לא שווה הרבה בכלל

כמה הוא אחר ממה שהיה, או כמה שאני חייתי בשקר.

מעצבן לצפות שמשו יישתנה ומעצבן לצפות לקבל את היחס המימנמלי המגיע לי.

מעצבן להשלים עם העובדה שזה ככה ולחשוב שמה שיקרה יקרה ושמתישו זה יסתדר ושעכשיו הכל בסדר, כי איך שאתה משלים עם זה זה מתפוצץ לך בפרצוף.

מעצבן, הוא מעצבן

אבל באיזשהו מקום זאת גם הקלה ענקית, כי עכשיו אני יודעת שאני מפסיקה לבזבז זמן ועכשיו אני יכולה להגיד וגם לדעת בתוך עצמי שזה בסדר שלא אכפת לי שאני כבר לא מצפה לא מחכה כי אני בכלל לא רוצה, אני לא רוצה שום קשר אם בןאדם כזה

אני לא רוצה שום קשר איתו, קשר מימנמלי, הידידות שדיברנו עלייה, העובדה שאנחנו מכירים הכי טוב זה שקר אחד גדול שאם כמה שקשה לי להשלים עם זה שזה ככה אני שמחה שזה ככה

הכל כבר השתנה והגיע הזמן שאני יקלוט את זה.

עכשיו הכל בסדר, ואני יכולה גם להגיד לעצמי שזה טוב שזה בסדר, זה כבר לא מוזר לי שלא היה לי מוזר זה כבר לא מוזר לי שהתרגלתי

ואני שמחה מזה.

אני יודעת מי אני, אני יודעת מה אני שווה ואני יודעת מה הוא לא

וגם אם לפעמים קשה לי עם עצמי וגם אם עוד לא לגמריי הבנתי מי אני ומה אני רוצה, אני יודעת שאני במצב הרבה הרבה יותר טוב

וטוב לי.

איזה כיף זה לדעת שאףאחד לא יכנס לפה, ושאני כותבת את זה פה זה בעצם כמו לכתוב את זה לעצמי.

כנראה שבלוג זה באמת מקום שחוזרים כשיש הרבה מחשבות בראש ואין איפה להוציא.

אז טוב לי כשזה ככה

ולמי שזה מפריע, שיסתדר :)

בנימת האופטימיות המתמשכת, אני גאה בעצמי, טוב לי וככה זה ישאר :9

להת'3>

שנים בערך לא הייתי פה, זה כלכך הזוי להסתכל בפוסטים הקודמים שהיו לפני חצי שנה בערך לדעת בדיוק מה הרגשתי וחשבתי כשעשיתי אותם, לדעת איזה בןאדם הייתי כשכתבתי אותם ולדעת כמה הכל כלכך שונה עכשיו.

כמה אני שונה עכשיו, כמה הדאגות האלה נראות לי טיפשיות וכמה אני מעריכה את כל מה שהיה לי.

כנראה שבשביל זה יש בלוג, כדי להיזכר במה שהיה להבין את עצמך ולהעריך, או את מה שעכשיו או את מה שהיה.

זה מוזר פתאום להעביר את כל התקופה האחרונה למילים, את ההרגשות והמחשבות אחרי שכלכך הרבה זמן התמודדתי איתם בתוך עצמי.

כנראה שכשצריכים באמת חוזרים לפה, זה מוזר כי שכחתי בכלל שיש לי בלוג.

הכי מצחיק שגם ככה אף אחד לא באמת יקרא את זה, אז כנראה שכמו הכל זה לעצמי.

כנראה שאני באמת מנותקת, הזוי כמה שאני מרגישה כאילו אני קוראת בבלוג של אדם אחר, אדם שאני אומנם מכירה הכי טוב בעולם אבל הוא לא אני.

אני כבר לא כלכך יודעת מי אני, יש בזה הרבה כיף אבל גם המון קושי, מצד אחד זה חדש שונה מרענן ומאתגר, לחפש את עצמך מחדש להחליט מהם הערכים שלך ומה אתה רוצה מהחיים, אבל זה קשה כי המון פעמים פשוט אין חשק לזה ונמאס לי פשוט לחיות בלי סיבה.

כי כזאת אני, בן אדם עם ערכים החלטות ורצונות שמאוד ברורים לו ועכשיו כלום לא ברור,פשוט אין סיבה.

כנראה שפשוט התרגלתי ואני חייה מהרגע להרגע, מחכה ליום שזה יגמר ושפתאום תהיה סיבה להכל

ואני אחזור לאני.

עכשיו לא רע, אבל מתישו יהיה גם טוב..כרגע אני חייה וזה מה שחשוב :)

אז בנימה נוסטלגית זו..אין לי שמץ אם אני אחזור לפה שוב

הזוי לי בכלל שכתבתי את זה והזוי לי להרגיש שהתגעגעתי כי עד להרגע לא זכרתי בכלל שיש לי בלוג.

להת'3>