הקדמה: בעקבות ההצלחה המסחררת של "חוקי היסוד לבליינים" שנתנה לי לגיטימציה לנסח כמה חוקי יסוד שרק יתחשק לי שיכולים לעסוק בכל תחום בחיים, החלטתי לנסח את חוק היסוד לענייני תחבורה ציבורית. החוק הזה מתייחס בעיקר לימי חול, בהם רוב עם ישראל נמצא בדרכים - אם זה בדרך לעבודה, ללימודים או לכל מקום אחר. רבים, במיוחד בקרב הצעירים, עושים זאת בתחבורה ציבורית ולכן חשבתי שזה נושא שמצריך חקיקה.
אוטובוסים:
כשאתם נכנסים לאוטובוס ויש הרבה מקומות פנויים, בהנחה שאתם לא מכירים אף אחד מבין הנוסעים, אתם חייבים להתיישב על ספסל נפרד. לא ליד מישהו. אפילו אם היא כוסית. במקרה כזה אתם רשאים להתיישב לידה רק אם קודם פתחתם בשיחה ואתם רואים שזה בסדר מבחינתה. אם עשיתם את זה, כל הכבוד - יצאתם מלכים.
נניח שאתם מכירים את אחד הנוסעים. חושבים שזה ברור מאליו שאתם צריכים להתיישב לידו? תחשבו שוב. קודם כל, אם הוא שומע מוזיקה דרך אוזניות, ולא מוריד אותן כשהוא רואה אתכם (שזה בניגוד לחוק, תכף אפרט על זה) - חל איסור להתיישב לידו אם יש ספסלים פנויים לגמרי! הוא לא מעוניין בחברתכם, אני חושב שזה די ברור. כנ"ל אם הוא קורא עיתון או ספר ולא ממש ממהר להזיז אותו כשאתם אומרים לו שלום.
מה קורה אם הוא כן מוריד את האוזניות, או סוגר את הספר\עיתון ומביע נכונות ליצור איתכם אינטראקציה? במקרה כזה, במידה והספסל שבצידו *או* הספסל שמאחוריו *או* הספסל שמלפניו פנויים, אתם מתיישבים על אחד מהם - לא לידו! כשאתם תופסים את אחד הספסלים הסמוכים אתם צריכים לדבר איתו, לפחות בדקות הקרובות, שכן הוא הביע עניין בחברתכם, גם אם הוא עשה את זה רק מתוך נימוס (או מתוקף החוק, כפי שמיד תבינו). במקרה שכל הספסלים הסמוכים מאויישים ע"י אנשים שאתם לא מכירים, אתם מתיישבים ליד המכר שלכם, ופותחים בשיחה איתו, לפחות לזמן קצר.
נניח ש*אתם* אלה שיושבים באוטובוס, ומישהו שאתם מכירים עולה באחת התחנות. אם אתם שומעים מוזיקה או קוראים ספר\עיתון, אתם חייבים להפסיק ברגע שהמכר שלכם מתקרב, ולהגיד לו שלום. אתם חייבים להיראות כאילו אתם תשמחו שהוא ישב לידכם, גם אם לא כך הדבר. אם הוא אכן מתיישב לידכם, אתם צריכים להיות חברותיים. אחרי כמה דקות השיחה יכולה לדעוך לאיטה, ואז, אם הנסיבות מאפשרות זאת, אתם אפילו רשאים להחזיר את האוזניות, או להמשיך לקרוא מה שקראתם. כאן אתם צריכים להפעיל שיקול דעת, זה לא מדע מדוייק. תחשבו מתי זה יהיה בסדר להמשיך בעיסוקכם, ותעשו את זה כך שאף אחד לא ייפגע.
סיימנו עם נושא המכרים. מה קורה כשאין מכרים באוטובוס? האם מותר לכם לתפוס ספסל שלם ולהימרח עליו? ובכן, זה תלוי במספר המקומות הפנויים באוטובוס. שוב, זה לא מדע מדוייק, אבל אם יש אנשים שנאלצים לעמוד אתם לא יכולים להימרח על ספסל שלם ברוב חוצפתכם. ברגע שנראה כאילו לא נשארו יותר מדי מקומות פנויים באוטובוס, אתם חייבים לשבת במושב שליד החלון, ואסור לכם לשים את התיק שלכם, או כל חפץ אחר על הכיסא שלידכם. זה יצור רושם שאתם לא מעוניינים שמישהו ישב לידכם, ויצירת רושם כזה היא בניגוד לחוק. היחידים שמותר להם להימרח על ספסל שלם כמעט ללא הסתייגויות (ההסתייגות היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא אדם מבוגר שנאלץ לעמוד במעבר) הם חיילים קרביים. שימו לב, רק קרביים! אני יודע שיש גם ג'ובניקים שעושים עבודה חשובה וטוחנים, אבל להם אין את הפריווילגיה הזאת, מצטער.
שיחות עם אנשים שאתם לא מכירים. מומלץ לפתוח בשיחה עם אנשים שנראים נחמדים ויושבים לידכם, בתנאי שהם בני המין השני ופחות או יותר בגילכם. אחרת זה סתם מוזר. אם אתם מחליטים לפתוח בשיחה, כדאי שתעשו את זה כמה שיותר מהר. אל תפתיעו את השכן שלכם אחרי שחצי שעה ישבתם שם ולא הוצאתם מילה מהפה. זה יכול להלחיץ. לגיטימי סתם לא לרצות לפתוח בשיחה, ולגיטימי להתבייש. זה תלוי בכם. שימו לב, אם השכן שלכם פותח איתכם בשיחה, אתם חייבים להיות *מאוד* נחמדים, ולשתף פעולה. אלא אם הוא איזשהו סוג של ווירדו.
נוהל ווירדוס (Weirdos) אם רצה הגורל וישבתם ליד ווירדו (ואני אשאיר את זה לפרשנותכם לפענח מיהו ווירדו), או שווירדו התיישב לידכם, אסור כמובן לפתוח איתו בשיחה. במידה והוא פותח בשיחה, תענו תשובות קצרות, לא ידידותיות במיוחד אבל גם לא עוינות. במידה ויש לכם אוזניות, שימו אותן. כנ"ל אם יש לכם ספר או עיתון לקרוא.
רכבות
בעיקרון, כל מה שכתבתי לגבי אוטובוסים ויכול להיות מקביל מבחינה לוגיסטית גם לגבי רכבות - תקף גם פה. בנוסף: אני באמת מצטער שאני חייב בכלל לציין את זה, אבל יש אנשים שעדיין לא הפנימו. *קודם נותנים לאנשים לרדת מהרכבת, ורק אז עולים!*. זה חוק אוניברסלי שכולם חייבים לציית לו. גם ישראלים.
שרותים - אם אתם מאלה שנכנסים לשרותים כשהרכבת מלאה רק בשביל לשבת שם - אתם יודעים מה? זה חוקי, אבל זה פחות או יותר שם אתכם בדרגה הכי נמוכה של האנושות, אז קחו בחשבון.
אם הרכבת מלאה, מותר לשבת על המדרגות אבל עשו טובה (בעצם מה טובה? אנחנו מדברים פה על חוק) - כשהרכבת עוצרת בתחנה כלשהי, תרימו את התחת שלכם ותנו לאנשים לעבור.
מוניות שירות
מוניות שרות הן כלי התחבורה הציבורי הכי מגעיל שיש לאנושות להציע, ועל כולם לשנוא אותן שנאה מרה. (כן, החוק גם מכתיב לכם איך אתם צריכים לחשוב). בכל מצב שיש לכם אלטרנטיבה אחרת שתיקח אתכם לאן שאתם צריכים מאיפה שאתם צריכים, באותו זמן ומחיר פחות או יותר, תבחרו באלטרנטיבה. מוניות שרות הן רק למצבים שאין ברירה, או שאתם יכולים לחסוך זמן רב אם תסעו בהן. הדבר הכי מרגיז במוניות שרות זה הנוהל הזה של העברת כספים לנהג דרך אנשים. לכן שימו לב, אתם חייבים לעשות כל שביכלתכם כדי לשלם לנהג מיד כשאתם עולים למונית. כמו כן, תעשו הכל כדי שלא תצטרכו לקבל עודף, ואם כבר אתם צריכים, אז תעמדו ליד הנהג ותקבלו אותו ממנו, ולא באמצעות "העברות".
המקום הכי טוב שאתם יכולים לתפוס במונית, זה בשורה הלפני אחרונה. למה? כי בשורה האחרונה אתם יושבים ליד אנשים וכלל האצבע אומר שמתוך הארבעה לפחות אחד יהיה ממש שמן, או ווירדו. אם אתם חסרי מזל, יכולים ליפול לכם גם שני הסוגים בבת אחת. בשורה הלפני אחרונה אין לכם שכנים, ואתם צריכים להעביר את הכסף של הכי מעט אנשים פוטנציאליים - רק אלה שיושבים בשורה האחרונה. לכן תמיד תשאפו לשבת בשורה הלפני אחרונה.
לאורך כל הנסיעה הקפידו להסתכל לכיוון החלון שלידכם, ולא לחלל המונית. ככה אתם ממזערים את הסיכוי שמישהו יעביר את הכסף שלו דרככם. אם יש לכם אוזניות, שימו אותן. זה יקטין את הסיכוי עוד יותר.
דיבור עם השכנים במונית מותר רק במקרים בהם אין לכם ברירה, וגם אז הוא חייב להיות לקוני ולא מגוון. אסור לפתח שיחה עם אף אחד במונית, רק לשם השיחה, כי המונית היא לא מקום נעים, ואתם שונאים כל רגע שאתם נמצאים בה. וכך גם השכנים שלכם.
מוניות ספיישל
אני לא יודע אם יש מקום לכלול אותן תחת תחבורה ציבורית, כי אני לא מאמין שיש אנשים שנוסעים במוניות ספיישל באופן קבוע, מהסיבה הפשוטה שיותר זול כבר להחזיק אוטו. אבל בכל זאת אזכיר אותן בקצרה. עם מוניות ספיישל זה לא מסובך מדי. הדבר העיקרי שמצריך חקיקה הוא עניין היחסים שלכם עם הנהג. כאן אני לא הולך להציע אלגוריתם מוגדר היטב, אלא אציע להשתמש בהגיון הבריא. עליכם למצוא את הנקודה העדינה שבה מצד אחד אתם לא סנובים שלא מוציאים מילה כל הנסיעה, ומצד שני אתם גם לא רוצים להפוך להיות החברים הכי טובים של הנהג. תזרקו כמה מילים, שיחה קטנה לא תזיק, אבל אל תקחו את זה רחוק מדי.
דבר חשוב לגבי כל כלי התחבורה הציבוריים - תצמצמו את שיחות הטלפון למינימום. ראשית, זה מעצבן כשאתם מתחילים לדבר על דברים אישיים בקול רם, וזה בכלל חוצפה שאנשים מרשים לעצמם לעשות את זה, וגם, ואת זה בטח רבים מכם לא ידעו - במקום סגור כמו אוטובוס אתם חושפים את עצמכם ואת הסובבים לקרינה בצורה יותר משמעותית מבמקום פתוח, בגלל החזרות מהקירות וכו'.
עריכה: ועוד תוספת חשובה לגבי כל כלי התחבורה הציבוריים - חל איסור חמור לשמוע מוזיקה בקול רם. זה נפוץ בעיקר דרך המכשיר הסלולרי. מותר לשמוע מוזיקה אך ורק באמצעות אוזניות!
למעשה כתבתי פעם פוסט נפרד רק על זה, ולכן לא ציינתי את זה הפעם, מה גם שהחוק הזה תקף לכל אדם שמסתובב במקום ציבורי, לא רק לכלי תחבורה. לפחות שלושה אנשים העירו לי על כך שלא ציינתי את זה בפוסט הזה ולכן אני מוסיף.
אגב, מאוד שימח אותי לראות שרבים מכם מתעבים את התופעה הזאת, בין אם תיעבתם אותה על דעת עצמכם מאז ומתמיד ובין אם זהו דפוס חשיבה שעשה את דרכו לתת המודע שלכם אחרי שקראתם את אותו פוסט שבו דיברתי על התופעה.
עתודאי.קום מאחל לכם נסיעה נעימה (אלא אם כן זה במונית שירות, ואז נקווה שלא שכחתם לקחת שקית הקאה)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
