במהלך נסיעה שגרתית למדי בדרך הביתה, אזניי קלטו משפט שבקע מהרדיו ונשמע בערך כך: "נעצר מי שחשוד כי גנב עשרות שמלות כלה בשווי של כמיליון שקלים". בהתחלה חשבתי לעצמי 'אוקיי, תפסו גנב... אחלה', אבל אחרי כמה שניות הגעתי למסקנה שיש פה יותר מגנב אחד. הם אמרו שהוא גנב עשרות שמלות כלה, לכן אני מניח שמדובר במספר קטן ממאה. אחרת הם היו אומרים "מאות", נכון?
כלומר, אם נניח את המקרה הכי קיצוני - האיש גנב 99 שמלות כלה, יוצא ששמלת כלה אחת עולה בממוצע מעל 10,000 ש"ח. מטורף. בכסף הזה אפשר לקנות אוטו שאשכרה נוסע, אפשר לממן שכר לימוד לשנת לימודים שלמה באוניברסיטה (עד כדי קבוע שוחט), או לצאת לחופשה חלומית.
מאוחר יותר, התעלומה נפתרה. שמעתי בחדשות במפורש שמדובר ב-60 שמלות. וכן, שווי הסחורה - מיליון שקלים. בחישוב מהיר זה יוצא 16,667 שקלים פר-שמלה. לא שזה הפתיע אותי, כבר מזמן ידעתי שכל עניין החתונות הוא תעשייה שלמה גדולה ותאוותנית. זה פשוט היה "הקש ששבר את גב הגמל", או במילים אחרות "המשפט שעודד אותי לכתוב פוסט".
כל תעשיית החתונות מנצלת את העובדה שחלק גדול מהחברה שלנו, כנראה הרוב, מתנהל על פי נורמות מסויימות. במקרה של חתונות מדובר לדעתי בנורמות שגויות ולא הגיוניות. נורמה אחת כזו היא כמובן תשלום של סכום עתק תמורת שמלה שתהיה בשימוש בדיוק במשך ערב אחד. אתם יודעים מה? גם אם זו הייתה שמלה שהייתה משמשת את הכלה באופן רב פעמי, אף שמלה לא שווה מעל 10,000 ש"ח. אף, אף שמלה. נורמה לא הגיונית נוספת, היא התפיסה לפיה ראוי שאישה תלבש שמלה לבנה, ענקית, לא יומיומית, לא נוחה, לא טבעית ועם יותר מדי "צלצולים" - וזה מה שיעשה אותה יפה או מרשימה למראה.
כמובן שתשלום על שמלת כלה הוא ממש לא ההוצאה היחידה של זוג שעתיד להתחתן. אני לא מאוד בקיא בסכומים וברשימת ההוצאות המדוייקת שיש לזוג כזה (מה לעשות, אני לא מתכנן להתחתן בקרוב) אבל אני יודע היטב שמדובר בסכומי עתק. דוגמא להוצאה עיקרית היא התשלום על אולם האירועים, וכל מה שמסביב לזה. אני יודע שאנשים לוקחים הלוואות מהבנק כדי לממן את החתונה שלהם. בעיני זה אבסורדי שמשקיעים כל כך הרבה משאבים כספיים בשביל ערב אחד, עם כל החשיבות והסמליות שיש לערב זה.
הבעיה היא שהרבה זוגות צעירים רואים בחתונה מטרה ולא סוג של נקודת ציון שמסמלת מעבר לחיים משותפים. כן כן, חיים משותפים שצריכים להתנהל בצורה טובה - לא רק ערב אחד. התפיסה השגויה הזו היא זו שגורמת לאנשים להשקיע משאבים אדירים באותו ערב מהולל. אני חושב שזוגות צעירים צריכים לשאול את עצמם מה הם יעשו אחרי אותו ערב מפואר, ועד כמה טוב חיי הנישואין שלהם ייראו. אני לא מאמין שלרגע נשמעתי כאילו אני מעניק עצות לחיי נישואין מספקים. אבל אם כבר, נלך על זה עד הסוף: יש להתנתק מתכתיבי החברה שגורמים לכם להוציא סכומי כסף אדירים על ערב אחד.
רוצים סיבה נוספת להפסיק עם פולחן החתונה המוגזם? רבע מהזוגות הנשואים בישראל מתגרשים בסוף. זה אמנם לא המון כמו בכמה מדינות, אבל גם בהחלט לא אחוז זניח. עכשיו שכנעתי אתכם?
חלקכם אולי חושבים 'ישו המתוק, מסכנה זו שתתחתן איתו... הוא לא ירצה שהיא תלבש שמלת כלה, ויתנגד לחתונה מפוארת. מה השלב הבא, הוא לא יקנה לה טבעת עם יהלום ענק ונוצץ?!'
אז לא. כמו שחברי ללימודים (והוא לא עתודאי, אז הוא כבר בגיל שבו חלק מהאנשים חושבים על חתונה) אמר לי היום: "זה לא ממש תלוי בך". אני חושב שהוא צודק. אם המציאות תהיה כזו שבה בחירת לבי העתידית מאוד תרצה חתונה מפוארת או שמלת כלה, לא נראה לי שאני אתעקש על העקרונות שפירטתי בפוסט הזה. אי אפשר להיות מנותק מהמציאות, והמציאות היא כזו שנשים הן אלה שלרוב מתעקשות על דברים כמו שמלת כלה. כשחושבים על זה, זה טבעי שהנשים יהיו אלה שאכפת להן. הן הרי אלה שצריכות ללבוש את הדברים הלבנים המסורבלים האלה...
כשאני חושב על "החתונה האולטימטיבית" שלי, עד כמה שאני לא חושב עליה היום, אני לא יודע מה היא תכלול, אבל אני יודע מה היא בקלות יכולה לא לכלול: שמלת כלה שעלתה כמו ירח דבש, רב, יותר מ- 50 מוזמנים (וגם 50 זה בתנאי שאני אהיה מאוד פופולרי כשאני אתחתן), ושירים של שרית חדד...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
