למי עדיין לא יצא להיתקל, באינטרנט או בחיים האמיתיים בקונספט הזה של "סדנאות פיק-אפ"? בדרך כלל האנשים שעוסקים בזה מכנים את העניין בכל מיני כינויים פלצניים כמו "אומנות הפיתוי", "דינמיקה חברתית" וכדומה. בגדול, מדובר באתרי אינטרנט, סדנאות או קורסים שונים שתכליתם ברורה: ללמד גברים את הטכניקות הדרושות להצלחה עם נשים, ולעזור להם לשדרג את אישיותם כדי להביא אותם לרמה שב"עגה המקצועית" של ה"תחום" נקראת "אלפא" - הזכר האולטימטיבי - זה עם האישיות הכובשת, שיכול להשיג כל בחורה שהוא רוצה.
באופן אישי, התוודיתי לתחום הזה אולי בסביבות גיל 16-17, כשמצאתי את אחד מאותם אתרי אינטרנט - באנגלית. לא אכחיש שבאותו זמן גם ביליתי לפחות כמה שעות בקריאת החומר, הן מתוך סקרנות גרידא לגבי התחום עצמו, והן בגלל האפשרות שאולי זה באמת יעזור לי בתור נער חרמן לשכב עם הרבה בחורות שוות. (זה לא עזר, אבל לא נורא. מה שלא הורג - מחשל, לא ככה?).
עבור כל דבר שמתחיל בארצות-הברית וצובר תאוצה, מגיע השלב שבו מגיעים כמה חכמולוגים ישראלים, גונבים את התוכן, מתרגמים אותו לעברית - ומפיצים את הבשורה בארץ הקודש - זה קרה גם בתחום הזה. לגמרי במקרה ידוע לי על חכמולוג אחד כזה, ויצא לי להתבונן מהצד ב"דינמיקה החברתית" שלו. אני לא רוצה להכביר במילים עליו ספציפית, אז אסתפק בלומר שאם הוא זכר "אלפא", הרי שאני מעדיף להיות "אומגה" מארץ האומגות. במילים פשוטות, אם כדי לזיין הרבה צריך אופי כמו שלו, אני חושב שאני רוצה לחזור אחורה בזמן, להיות שוב בתול ולהישאר כזה עד שאני אתחתן. רק כדי לחזק את דבריי, אציין כי אני רחוק מלהיות היחיד שחושב כך.
תראו, זה לא שאני מזלזל ברעיון. אם אכן הייתה נוסחת פלא להתנהגות עם בחורות, או בכלל - לאינטראקציה אנושית, זה היה דבר ענק. זה היה בערך באותה סקלה יחד עם תרופה לסרטן, דרך בטוחה לגמילה מעישון, או לכל הפחות - קלטת לוהטת חדשה של בריטני ספירס שתגרום לקלטת של פריס הילטון להיראות כמו סרט דוקומנטרי מהטלויזיה החינוכית. אין ספק שההבדל בין הצלחה לאי-הצלחה עם בחורות יכול להוות עבור גבר סטרייט את ההבדל בין אושר לדיכאון בחיים, ואין לזלזל בזה.
השאלה היא - האם הטריקים האלה מתוך האתרים ל"דינמיקה חברתית" באמת עוזרים בהשגת המטרה, ואם כן - עד כמה? כמו כן, עד כמה מידת ההצלחה תלויה בתכונות האנושיות האינהרנטיות של כל אדם שמתנסה בסדנא? אם רק אנשים שממילא הם בעלי ביטחון עצמי גבוה יכולים ליישם את השיטות הנלמדות, זה לא שווה כלום.
כמה בחורות *הוא* היה מצליח להשכיב אחרי הקורס של MAPI?
העמדה שלי היא פשוטה. אני מקבל את זה שחלק גדול מהשיטות שמלמדים באותם אתרי אינטרנט וקורסים - הן שיטות טובות שבאמת יעזרו למי שמיישם אותן להשיג בחורות.
אני בהחלט יכול להבין שאם בחור מחליט ללכת לקניון הקרוב לביתו, ולהחליף משפט עם כל מי שנקרה בדרכו, יעשה זאת במשך שעה - ויחזור על התהליך במשך שבוע (תרגיל אמיתי שאני זוכר שהוצע באחד מאותם אתרים) - זה יגרום לביטחון העצמי שלו לעלות, והוא יוכל ביתר קלות להתגבר על המחסומים שמנעו ממנו בעבר להתחיל עם בחורות שהוא לא מכיר.
אני פשוט טוען שהטכניקות והשיטות שמלמדים באותם קורסים - הן טריוויאליות. כדי לנסח אותן לא צריך להיות גאון גדול. כל הקושי (וזה חתיכת קושי) הוא ביישום שלהן. כדי ליישם את התרגיל שהבאתי כדוגמא צריך להיות אדם מאוד מסויים. בודאי לא לכל אדם יש את האופי הדרוש כדי אשכרה לקום ולעשות את זה, ועוד לחזור על זה במשך כמה ימים.
כל אדם עם קצת הגיון בריא, וטיפה - באמת טיפה של נסיון בסיטואציות חברתיות שונות, יכול לנסח בצורה תאורטית את הצעדים בהם יש לנקוט כדי להצליח עם בחורות. לא כל אדם יוכל ליישם את הצעדים האלה בפועל, כיוון שיישומם יהיה כרוך בהתגברות על מחסומים פסיכולוגיים שקיימים אצל אנשים רבים. אותם מחסומים הם שמבדילים בין מה שאנחנו מכנים "זייני על", לחנונים שנשארים בתולים בזמן שהשאר מזיינים.
לכן, כתשובה לשאלה שנשאלת בכותרת הפוסט, כל הנושא של "אמנות הפיתוי" הוא לטעמי הרבה יותר קרוב ל"סתם בולשיט טריוויאלי" מאשר למשהו שבאמת עובד. העובדה שקורסים חדשים בנושא קמים וצצים להם כמו פטריות אחרי הגשם, מדגימה כמה הנושא אובר-רייטד. אובר-רייטד לפחות כמו אברהם גרנט.
בעבר הייתי בטוח שישנם אתרים בודדים בנושא, עד שביום הסטודנט האחרון בחורה אחת (כוסית בטירוף, יש לציין) ניגשה אלי ושאלה אם אני רוצה ללמוד איך להיות מגנט לבחורות או משהו כזה, תוך שהיא מוסרת לי פלייר מנייר כרומו נוצץ.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
