בצל ההחלטה הכואבת על סיום שביתת הסטודנטים, החיים ממשיכים כסדרם ואני מצרף בזאת את המשך המדריך השלם לאוניברסיטת תל-אביב, החל מהאות ל'. אני מתנצל מראש אם הוא פחות שנון מאשר חלק א'. זה לא קל לכתוב פוסט שנון בצל גזירה כואבת שכזו שנוחתת עליכם מהשמיים (ע"ע שמיי"מ בהמשך), כשאת "השמיים" כאן מייצגת חבורה של פוליטיקאים וואנאביז שקובעים את הגורל של עשרות אלפי סטודנטים בהנף יד (אשכרה בהנף יד, הייתה הרי הצבעה...). עשרות אלפי סטודנטים שכשהם נרשמו ללימודים אף אחד בכלל לא שאל אותם האם הם מעוניינים להיות מעורבים חברתית, ומה הם מעוניינים לעשות במידה ויוטלו גזירות על ההשכלה הגבוהה ע"י הממשלה. מרביתם כנראה פשוט רצו ללמוד ולקבל תואר.
בקיצור, אתם יכולים כנראה להבין שלמרות שכעתודאי עם צורת מחשבה פחות או יותר של תיכוניסט בכל הקשור ללימודים, שמחתי כמובן על "החופש" שכאמור נחת עלינו מהשמיי"מ (שמיי"מ = שמוקים יומרניים) - הרי שבתוך תוכי אני לא מסכים עם השיטה והמניעים, ובהחלט יכול להבין סטודנט רציני שמתנגד לשביתה. אולי בהזדמנות אני אכתוב פוסט שלם שמפרט על עמדתי בנושא, אם הוא עדיין יהיה אקטואלי.
אבל עזבו את השביתה, לא בשבילה התכנסנו כאן היום. *תופים* קבלו את המשך המדריך ל*אוניברסיטת תל-אביב*! *תופים*:
ליצנים - סטודנטים קרועים וחסרי בושה. למה להכביר במילים כשאפשר לתת דוגמא מהמציאות? בפורים לפני שנה או שנתיים, שני סטודנטים פרצו לשיעור כשהם מחופשים אחד ל'פאקמן', והשני לאחד מהדברים שפאקמן אמור לאכול. הם רצו דרך כל האולם כש'פאקמן' צועק לחברו "אני אתפוס אותך! אני אתפוס אותך". וזוהי רק דוגמא אחת מני רבות... אגב, לפחות אחד מהליצנים (לא אחד משני אלה ספציפית שהבאתי כדוגמא) נמצא בקרב אוכלוסיית העתודאים והוא במקרה גם שותף המעבדה שלי.
מועד ב' - הדבר שמאפשר לסטודנטים סטלנים לזרוק זין במשך כל הסמסטר ולהרגיש רגועים עם זה. לא ילך במועד א', לא נורא... תמיד יש מועד ב'. הבעיה היא שתמיד יכול לבוא מרצה שאימו כנראה עוסקת במקצוע מאוד מסויים ולחבר מועד ב' בלתי פתיר בעליל, ואז נוצרת בעיה. טפו טפו טפו, עבדכם הנאמן עדיין לא פישל בגדול באף מועד ב', ונקווה שככה זה יישאר.
נקודות זכות - כל קורס שווה מספר כלשהו של נקודות זכות לתואר. בכל קורס אפשר לזרוק זין ביחס הפוך למספר נקודות הזכות שהקורס שווה. דוגמאות למשפטים שמדגימים זאת: "אחי, למה לך להשקיע במעבדה באלקטרוניקה? כולה קורס של שתי נקודות", או: "בואנה, לא סתם השם 'אנאלוגיים' מכיל בתוכו את המילה 'אנאלי'. אני בהחלט אצטרך וזלין כדי לעבור את הקורס הזה. והוא עוד שווה 5 נקודות זכות!"
ספרות זולה - שירות בחסות אגודת הסטודנטים שמספק ספרים וחוברות מבחנים במחירים זולים לכאורה. יותר מאשר המחיר, היתרון הגדול ב"ספרות זולה" הוא שהם טורחים לרכז עבורכם הרבה מבחנים משנים קודמות. זה טוב לעצלנים מבינכם שאין להם כח לחפש את אותם מבחנים באינטרנט או לבקש מאנשים.
כלל האצבע אומר שככל ששנת הלימוד קרובה יותר לסיום התואר, כך הסטודנט יקנה פחות חוברות וספרים בספרות זולה. בשנה א' רוב הסטודנטים קונים כמעט כל מה שאפשר כי הם חושבים שזה יעזור להם, או לפחות לא יזיק. מאוחר יותר הם מתחילים להבין שחבל לבזבז כסף סתם, שיש פתרונות יותר זולים אפילו מ"ספרות זולה" ושהם יכולים ללמוד למבחן היטב גם אם אין להם עותק כולל הפיתרון של המועד ב' מ- 1969.
עתודאים - נו, מה כבר אפשר להגיד על עתודאים שעדיין לא נאמר פה? שכשהם מקבלים סמס, הדבר הראשון שהם חושבים זה "אוי! הגיע ציון במשהו!"? שכשסטודנטים "בוגרים" מתחילים לדבר על צבא, הם מתחילים להתרחק באיטיות מבלי שאף אחד ישים לב? שכשהם מצטרפים לרשת סלולרית, הם שואלים את המוכר מה יותר כדאי, מסלול סטודנט או חייל - כי הם מתאימים לשניהם? שהמסיבות היחידות שהם אי פעם היו בהן - אלה Lan Parties? שהם באים ליום הסטודנט רק בגלל התקווה שאולי מחלקים קרמבו או טרופיות חינם?
פקטור - העלאת ציונים קולקטיבית. לפעמים כשהממוצע במבחן מסויים נמוך מהרגיל, המרצה רשאי להחליט שהמבחן היה קשה מדי או שהבדיקה קפדנית מדי, ולכן הוא מעלה לכולם את הציון בפקטור מסויים. הפקטור יכול להיות קבוע (10 נקודות), אך יש מרצים שנהנים לתת פקטור שהוא פונקצייה כלשהי של הציון. למשל פקטור שורש, או כל מיני חיות נוספות. השמועה אומרת שהיו כבר סטודנטים שמצאו את עצמם עם ציון שהוא מספר מרוכב אחרי שניתן פקטור.
סטודנטים מצטיינים ידועים בפי הרוב בתור "דופקי פקטורים". הסטיגמה הזאת נדבקה בין השאר לאוכלוסיית העתודאים. רק כדי שתבינו, עד כמה המסלול של חשמל-פיזיקה מלא בדופקי פקטורים, אני אספר לכם שבמבחן בקוונטים 1, המרצה נתן *פקטור שלילי* (כלומר הוריד לאנשים את הציון), כי הוא חשב שהממוצע גבוה מדי. לזכותו יאמר שאחרי מאבקים רבים הוא חזר בו והחזיר את הציונים המקוריים.
צעירים - אמנם באוניברסיטה "משחקי פז"מ" לא נפוצים כמו בצבא, אבל זה עדיין נחמד לבוא ליום הראשון של הלימודים ולראות סטודנטים מבולבלים שמחפשים את הבניין שהם אמורים ללמוד בו, ואפילו נעזרים במפות שמוצבות בקמפוס. עוד דבר שמאפיין סטודנטים צעירים (בפז"מ, לא בגיל) זה הבהלה לחוברות מבחנים בספרות זולה כבר בשבוע הראשון של הסמסטר. היי, אני הולך להיות "צעיר" בצבא במשך הרבה הרבה זמן. תנו לי להתלהב קצת מה"פז"מ האקדמי" שלי, כי בהישגים האקדמיים אני בטח לא יכול להתפאר.
קופי טו-גו - בית קפה\מסעדה בצמוד לקמפוס (ליד דיונון - ע"ע). מקום סופר-נחמד לשבת עם חברים ולאכול משהו. גם המחירים לא בשמיים אם אתם בוחרים מתוך תפריט הסטודנטים.
רפרנסים - בואו נגיד שאם לא היה דבר כזה 'רפרנס', החיים שלי היו מאוד מאוד עצובים במקרה הרע, והייתי פורש מהלימודים כבר מזמן במקרה הטוב. 'רפרנס' (reference - הִתְיַחֲסוּת, הַפְנָיָה, אִזְכּוּר, סִמּוּכִין, מַרְאֵה מָקוֹם) הוא בעצם מקור להעתקה של תרגיל בית, דו"ח מעבדה, תרגיל מחשב, או למעשה כל דבר שהוא לא בוחן או מבחן. רפרנסים מתחלקים לכמה סוגים שונים. יש רפרנס שהוא הפיתרון הרשמי של צוות הקורס משנים קודמות. בעיקרון, אלה הם הרפרנסים הכי טובים, כיוון שברוב הקורסים ממחזרים את אותם תרגילים שנה אחרי שנה. כמובן שצריך לבדוק שהכל באמת נשאר זהה, וסדר התרגילים לא השתנה. ברגע שמוודאים את זה - אפשר להעתיק.
כדי שבכל זאת אתם איכשהו תרוויחו מההעתקה, מומלץ לנסות להבין את מה שמעתיקים. במקרה שאתם מבינים ועוקבים ולא מעתיקים "כמו תוכי", מצבכם לא רע. אך לפעמים בא לנו "לזרוק זין" לגמרי ובמשך סמסטר שלם אנחנו מעתיקים שיעורי בית כאילו הם כתובים בסינית. יש גם רפרנס שהוא פשוט עבודה מוכנה של סטודנט אחר - רציני כנראה, אחרת הוא לא היה מכין בעצמו את השיעורים, אלא מחפש רפרנס בעצמו. רפרנס כזה פחות מומלץ מסיבות מובנות. קודם כל, הוא לא נוח להעתקה, כי אם אותו סטודנט באמת פתר את התרגילים לבד, כנראה שיהיו שם הרבה מחיקות וכו'. הכתב של סטודנטים למקצועות ריאליים גם יכול להיות מבחיל ברמות מטורפות, וזה כמובן מקשה על ההעתקה. בנוסף, אותו סטודנט עלול היה לטעות בחלק מהתרגילים, ואז, במקרה שבאותו קורס בודקים את שיעורי הבית ברצינות ולא סתם מחפפים, אתם עלולים להיות בבעיה.
שימו לב! העתקה היא אומנות, לא פחות מכך. צריך לדעת להעתיק נכון, אחרת אתם עלולים למצוא את עצמכם משקיעים יותר מדי זמן בהעתקה - ואז, לא מספיק שאתם לא יודעים את החומר, גם בזבזתם הרבה זמן. יש הרבה מאוד ניואנסים שקשורים באומנות ההעתקה, ואני לא יכול לפרט כאן על כולם. חלק גם נקלטים רק עם הזמן והנסיון שתצברו.
שוקו בשקל - השם שבו אני וחבריי העתודאים מכנים את מכונות הקפה (והשוקו!) הקטנות שמיועדות בעיקרון לאנשי סגל והקפה (או השוקו!) בהן עולה שקל אחד בלבד! מכיוון שהמכונות כאמור מיועדות לאנשי סגל, הן ברוב המקרים מוחבאות היטב, ורק שועלים ותיקים באוניברסיטת תל אביב מודעים למיקומם. אני כמובן לא הולך לחשוף כאן מיקומים של מכונות כאלה, בין השאר מחשש לחיי, אך אם מישהו מכם פוגש אותי בקמפוס - אני מוכן להראות לו באופן אישי את הדרך לכמה וכמה מכונות שכאלה. אני חושב שאני יודע על מיקום מדוייק של לפחות 7-8 מכונות...
תזה - לא זו שכותבים בתואר שני. 'תזה' הוא השם של עיתון הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב והוא מוציא גיליון חדש ונוצץ, נדמה לי פעם בחודש. אין *יותר מדי* מה לחפש בעיתון הזה, אבל זה נחמד כשאתה מגלה שיצא גיליון חדש, ויש לך במה לעיין בזמן הרצאות משעממות.
לפעמים מדור הסאטירה מעלה חצי חיוך, ואולי תמצאו 2-3 כתבות ששוות רפרוף. פרט לכך 'תזה' בדרך כלל מכיל שילוב ססגוני של כתבות מאת סטודנטים ממורמרים למקצועות ריאליים שבוכים על מר גורלם ועל כי נגזר עליהם ללמוד בפקולטה בלי בנות בזמן ששאר הסטודנטים עושים חיים, כתבות בעלות אופי מיני בוטה של כל מיני סטודנטים ליברליים יתר על המידה מהפקולטה למדעי הרוח, כתבות של סטודנטיות פמיניסטיות שלא סגורות על עצמן כי מצד אחד הן רואות את עצמן ליברליות ומצד שני הן שונאות גברים, אז בסוף הן מקיאות על הנייר בעיקר מרמור ושנאה, וכן הלאה...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
