החלטתי שבמקום להמשיך להתבטל ביום שבת זה, אני אעשה משהו מועיל לאנושות.
מכיוון שיש כבר מי שעובד על תרופה לסרטן ופיתוחים טכנולוגיים שונים, לקחתי על עצמי משהו שאף אחד בטח לא עושה כרגע - כתיבת מדריך שלם המבוסס על נסיוני שיעזור לכם להכיר מושגים בסיסיים שעם רובם כל סטודנט באוניברסיטת תל-אביב נפגש באיזשהו שלב (במיוחד עם הוא לומד הנדסה או מדעים מדוייקים).
היה עדיף כמובן שבלוגר מהפעילים יכתוב מדריך כזה, כי אז המדריך היה זוכה לחשיפה גדולה יותר, אבל מרגי היא עדיין חיילת, אל-באנדי לומד בטכניון, הרווק בטח אפילו לא סיים תיכון (אחרת איך גבר בן 30 מוצא שפה משותפת עם בנות בכיתה י"א) ועל כל שאר האנשים שם לא נראה לי ששמעתי, חוץ מזרובבלה, שהיא כוסית ויש לה אחלה ציצים - עובדה שלא תורמת כלל לדיון הנוכחי, אבל עדיין ראויה לציון.
אני אעשה את זה על פי סדר הא"ב:
אתר ההסעדה - עם שם שמתאים לחדר אוכל צבאי במקרה הטוב, ולנקודת איסוף מזון לפליטים בחבל דארפור במקרה הרע, "אתר ההסעדה" הוא באופן מפתיע מקום נחמד לאכול בו. הוא גם המקום שבו תמצאו אוכל שאתם אוהבים בסבירות הכי גבוהה, כיוון שמדובר באולם גדול ובו מגוון רחב של "מסעדות". כל אחד ימצא מה לאכול באתר ההסעדה... מההיפי הצמחוני שבודאי יקנה איזה סלט ב-"עלים ירוקים" ועד למדמ"חניק השמן שיטחן ארוחה (מוגדלת לענק) במקדונלד'ס.
בניין דן-דוד - בניין חדש ויפה למדי שנמצא על קו התפר בין אזור הדמדומים של הפקולטה להנדסה, לבין העולם השפוי - שאר הקמפוס. מלבד המיקום הנוח שלו, דן-דוד יכול להתגאות בשני יתרונות מרכזיים. הראשון הוא היותו הבניין שבו מתקיימים לימודיהן של ה- Exchange Students האמריקאיות השוות שלאף אחד אין באמת מושג מה הן לומדות, אבל זה גם לא כל כך מעניין.
היתרון השני של דן-דוד הוא הכורסאות הסופר-נוחות שנמצאות בו בשפע, בכל קומה. אם אתם חפצים בתנומה קלה באמצע יום ארוך, אתם מוזמנים לעלות לאחת הקומות העליונות (ככל שעולים יותר, כך יש פחות רעש מסביב), לתפוס לעצמכם כורסה בלעדית ולהתחיל לחלום על סטודנטית אמריקאית לבחירתכם.
גילמן - בפועל בניין גילמן הוא הבניין שבו מתקיימים לימודי פילוסופיה, אך המשמעות שלו היא הרבה יותר רחבה מכך. עבור הסטודנטים בפקולטות הריאליות השם "גילמן" מסמל את עולם הרוח. העולם בו לא מדברים על מספרים, אלא דנים בשאלות עמוקות כמו האם יש חיים אחרי המוות, מהי מהות הקיום שלנו בייקום הזה, או איך זה ש"מנה חמה" הופכת בכמה דקות מאבקה למשהו שמזכיר אוכל אמיתי.
בגילמן שוהים באופן קבוע אך ורק אנשים בעלי ראסטות שמעשנים גראס. עם זאת, מותר לאנשים רגילים לבקר בגילמן חמש פעמים במהלך לימודיהם. רצוי שתנצלו את חמשת הפעמים הללו בתבונה, ותבואו לבקר בגילמן רק כאשר מאסתם לגמרי בלימודיכם, ואתם חשים צורך עז להתמלא באנרגיות חיוביות.
דיונון - חנות צמודה לאוניברסיטה שמוכרת כל מה שקשור במכשירי כתיבה, ספרים, ועזרים ללימודים - לרוב במחירים מופקעים למדי. שימו לב! הקטע עם דיונון זה שבתור סטודנטים אתם מקבלים שם הנחה - רק מה, ההנחה היא תמיד מזערית, אז אל תתנו לזה לבלבל אתכם.
למרות המחירים הלא זולים במיוחד, עדיין נוח לקפוץ לדיונון מדי פעם ולקנות שם מה שאתם צריכים, בגלל המיקום הצמוד לשער הראשי, ובגלל שאתם יכולים להיות כמעט בטוחים שמה שאתם צריכים נמצא שם. כמו כן, בכל זמן נתון תוכלו למצוא בדיונון מוכר הומו שיציע לכם עזרה בקולו הנשי (הם מעסיקים כמה כאלה). אפילו אם אתם הומופובים, אני מציע לכם לא להירתע מהמוכר, כי הוא בדרך כלל מאוד נחמד ויעזור לכם למצוא מהר מאוד את מה שאתם צריכים לקנות.
המעונות - תנאי מחייה וסטריליות של מחנה פליטים, חיי חברה יבשים למדי שממש לא מזכירים את הקולג'ים בארצות הברית, או את אוניברסיטת בן-גוריון. אתם יודעים מה? לפי מה ששמעתי, אפילו בטכניון הרבה יותר כיף. ולמרות כל זאת, חברים שלי שגרים שם נהנים מאוד. זוכרים את האמריקאיות מבניין דן-דוד? אז, הרבה מהן גרות במעונות... ואם האנגלית שלכם מספיק טובה, ואתם לא ביישנים, אתם בהחלט יכולים להפיק תועלת מהמצב. כמובן שזה גם הרבה-הרבה יותר זול לגור שם מאשר לשכור דירה בלב רמת-אביב. אני בעצמי קצת מצטער שלא התעקשתי לגור במעונות בתחילת שנה א'. עכשיו, בסוף שנה ג' כבר קצת מאוחר בשבילי לעשות את המהלך הזה.
לא נותר לי אלא להתנחם בעובדה שאני לא היחיד. קראתי פעם שלמעלה מ-60% מהסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב - גרים עם ההורים.
וולפסון - הבניין המרכזי והגדול ביותר בפקולטה להנדסה. בהיותו גוש בטון מכוער וענקי, כל מי שביקר אי פעם בבניין וולפסון ודאי לא מפחד מהאיום האיראני. מי שיימצא בוולפסון ביום הדין, לבטח יהיה מוגן לחלוטין מפני כל סוג של איום לא קונבנציונאלי. אני גם אספר לכם סוד: בלב בניין וולפסון מוצבים מספר גושים גדולים של בטון בצורת גליל. אני מאמין בלב שלם כי הגושים האלה למעשה מהווים הסוואה עבור סוללות 'פטריוט' או 'חץ' שמוכנות לשיגור בכל רגע.
זריקת זין - פעילות שבה עוסקים לא מעט סטודנטים בחלק גדול מהזמן. לרוב, זריקת הזין מתגברת ככל שהפז"מ האקדמי של הסטודנט עולה. אפילו זורקי הזין הכי כבדים שאני מכיר, השקיעו בשנה א' במידה מסויימת. עם הזמן, הסטלנות הלכה והתגברה עד שהגיע למימדי שיא פחות או יותר בתקופה הנוכחית.
אל תתבלבלו. זריקת זין איננה בהכרח מאופיינת בציונים נמוכים. כלומר, במקרה שלי היא כן... אבל אני מכיר כמה סטודנטים שהם זורקי זין לכל הדעות, ובסוף מפציצים עם ציונים מטורפים. זריקת זין של סטודנטים מאופיינת בדרך כלל באי הגעה לשיעורים, אי הכנת שיעורי בית, דחיית כל מטלה לרגע האחרון, רביצה סתמית על הדשא וגיחות מזדמנות לסנוקר ברמת-גן באמצע יום לימודים.
על מנת לזרוק זין ועדיין להישאר במצב אקדמי תקין, גם אם לא מזהיר, עליכם לשלוט באומנות שנקראת "זריקת זין מבוקרת". זה אומר שאתם רשאים לזרוק זין, אבל אתם עדיין צריכים להיות מודעים למה שקורה סביבכם. אם יש חובת הגשה, אז אתם צריכים למצוא רפרנסים ולהעתיק, אתם חייבים ללמוד היטב לפני מבחנים, לברר כמה זמן בערך תיצטרכו להשקיע בכל קורס, ובגדול, להיות בעניינים...
טעות נפוצה היא האמונה שזריקת זין מאפיינת אך ורק את הסטודנטים. זה לא נכון. במהלך שלוש שנות לימודיי נתקלתי בלא מעט אנשי סגל - מתרגלים ואף מרצים הנושאים את כל הסימפטומים של "זורק זין" מן המניין.
חדו"א - אימת הסטודנטים (למקצועות ריאליים) של שנה א'. השם הוא ר"ת של חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, ולעיתים נקרא גם חשבון אינפיניטסימלי, או בקיצור: אינפי. הקורס ידוע בתור קורס קשה לרוב, שמצליח להפחיד כהוגן את הסטודנטים הצעירים שבקושי זוכרים מתמטיקה של תיכון, ופתאום נאלצים להתמודד עם משפטים לא מובנים, מושגים שמעולם לא שמעו עליהם, וסירוב מוחלט של מתמטיקאים לפעול על פי חוקי ההגיון הבריא, תוך התעקשות להסתמך על הוכחות ריגורוזיות טרחניות ומעיקות. כמובן שאם אתם סטודנטים למתמטיקה, אז יכול מאוד להיות שיום אחד גם אתם תהפכו לטרחנים ומעיקים כאלה בעצמכם. ברחו כל עוד אתם יכולים!
אחד התסמינים המזעזעים של החדו"א שאפשר להבחין בהם בפועל על חלק מהסטודנטים שמסיימים את הקורס, הוא שהם מאמצים לחיי היומיום שלהם מושגים ואותיות יווניות שהקורס הקנה להם וחושבים שזה מצחיק להשתמש באותם מושגים בחיים שמחוץ ללימודים, לרוב בתור נושא לבדיחה. התופעה נפוצה במיוחד בקרב אוכלוסיית העתודאים.
טאו - אולם ההרצאות הגדול בבניין וולפסון (ראה ערך). ידוע בעיקר בזכות היותו "האולם ללא הקליטה". כן חברים, לדבר בפלאפון בזמן הרצאה זה לא מנומס, אבל האדריכלים של טאו החליטו לא להסתמך על הנימוסין של הסטודטים, אלא לעשות משהו - והם אכן עשו. זה יכול להיות לא נעים כשכמעט כל יום הלימודים שלכם מתקיים באולם הזה, ואתם לא יכולים אפילו לשלוח סמס. טוב, בשביל זה יש את הערך של "זריקת זין".
בנוסף לעניין הקליטה, אולם טאו יכול "להתגאות" במדיניות המאוד נוקשה שלו נגד אוכל ושתייה באולם. זה מה שהכי מפריע לי אישית באולם הזה. משום מה, הסטודנטים תמיד לא מרוצים כשהם נאלצים לעשות מבחן באולם טאו. אני חושד שיש לזה קשר לעובדה שאין בו קליטה, אבל אני לא בטוח.
יום הסטודנט - הפנינג גדול שמתקיים פעם בשנה וכולל הרבה הופעות ופעילויות בעלות אופי פרסומי בעיקר. יש אנשים שלא אוהבים את היום הזה בגלל האופי הפרסומי וההמוני שלו - אני טוען שהם סתם חננות.
בסה"כ אם אתם סטודנטים, אין לכם סיבה שלא להגיע. הכניסה חינם, ותמיד יש לפחות הופעה אחת או שתיים ששוות את הביקור. כמו כן, אפשר סתם להסתובב ולקבל דברים בחינם, לצחוק עם החברים שלכם או להתחיל עם בחורות. גם אם אתם לא סטודנטים, אני ממליץ להגיע. המחיר לכניסה הוא באמת סמלי - משהו כמו 20 או 30 ש"ח. אם אתם ממש תפרנים, פשוט תבואו יחסית מוקדם בבוקר ואז יתנו לכם להיכנס בחינם בלי בעיה, כמו שכל אחד נכנס בדרך כלל לאוניברסיטה. במקרה כזה תצטרכו למצוא לכם תעסוקה לפחות עד השעה 12:00 - אז מתחילות ההופעות.
כוסיות - יש הרבה באוניברסיטת תל-אביב. לא שזה עוזר לכם יותר מדי אם אתם לומדים במדעים מדוייקים או הנדסה. טעות נפוצה של אנשים היא שרק עתודאים לא משיגים כוסיות. זה לא נכון. אני לא חושב שיש הבדל מהותי במצב החברתי באוניברסיטה בין העתודאים לבין הסטודנטים ה"בוגרים" שלומדים יחד איתם בפקולטות הריאליות. נכון שלרוב העתודאים יש מכשול נוסף - העובדה שרוב הכוסיות באוניברסיטה מבוגרות מהם, אבל אני עדיין חושב שזה יותר עניין של "איפה אתם לומדים".
אני רואה את הסטודנטים שסיימו צבא ולומדים איתי. הם בערך כמונו, רק שהם יותר "כבדים" ועושים פחות שטויות של ילדים קטנים. אני לא יודע מה רובם עושים אחרי שעות הלימודים אבל בזמן הלימודים הם בהחלט לא מוקפים בכוסיות. זה כנראה אחד החסרונות הגדולים של אוניברסיטת תל-אביב. שאתה לא רואה את רוב האנשים אחרי שעות הלימודים. זה כמו מקום שאתה בא אליו כדי ללמוד\לזרוק זין, ואז חוזר הבייתה ומתעסק בעניינים שלך.
בכל אופן, הערך הוא "כוסיות" וקצת חרגתי ממנו. מי שנכנס לאוניברסיטה דרך השער הראשי, כנראה נחשף להכי הרבה כוסיות בדרך. הן תמיד מרוכזות שם, על הדשא שמול בניין גילמן. אני לא יודע אם זה יותר טוב, או מדכא, שבדרך לשיעור שלכם ב[קורס נטול כוסיות כלשהו] אי שם בפקולטה להנדסה - אתם "זוכים" להיחשף לבחורות יפות שלומדות דברים יותר הומניים. נו טוב, אותן כבר תשיגו כשתהיו מהנדסים ותעבדו בחברת היי-טק (או כשתהיו חיילים ותרוויחו 650 שקל בחודש?).
בקרוב מאוד, חלק ב' עם אותיות ל' עד ת'! יש למה לצפות...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
