 כינוי:
בן: 37 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
שירות עצמי
הרשו לי לחלוק איתכם חלק מהמחשבות שעוברות לי בראש כמעט בכל פעם שיוצא לי לאכול במסעדה בנסיבות כלשהן...
יש את הרגעים בהם המלצרית מגיעה לשולחן שלכם, ומשרתת אתכם. בהתחלה היא מגיעה ומחלקת לכולם תפריטים (לפעמים מציינת בעל-פה כמה מנות מומלצות), אחר כך חוזרת לשאול אם אתם מוכנים להזמין. אתם אומרים שאתם צריכים עוד שתי דקות, היא מחייכת בהבנה ואחר כך חוזרת כפי שסוכם.
כל אחד מקריא באוזניה את בחירתו, היא רושמת (הטובות זוכרות בע"פ). מחכים, מדברים בינכם, צוחקים...
כעבור כמה דקות המלצרית חוזרת כדי לחלק לכם צלחות, כוסות, סכו"ם, דברים כאלה... פתאום יש איזשהו רגע של מבוכה. אתם מן הסתם לא תמשיכו לצחוק בינכם כאילו אין מלצרית שמשרתת אתכם באותו זמן. אתם פשוט תפסיקו את השיחה לרגע ותבהו בה, ואולי תחייכו אם המבטים שלכם יצטלבו, או תגידו תודה כשיגיע תורכם לקבל את הצלחת, או מה שזה לא יהיה.
אם הזמנתם יין, אי הנעימות רק תגדל. המלצרית תגיע עם הבקבוק, תחלק לכולם כוסות יין, תפתח את הבקבוק ותשאל מי רוצה לטעום את היין. טקס מטופש שאני לא מבין... היין מגיע בבקבוק אטום ונפתח לנגד עינכם, למה שיהיה משהו לא בסדר איתו? ואם משהו באמת לא בסדר איתו, אתם יכולים לדווח על זה כמו שהייתם מדווחים על זבוב בסלט, או כל דבר פגום אחר. למה לשאול על היין באופן פרטני?
מיותר לציין שכל זמן שהמלצרית נמצאת ליד השולחן שלכם, אתם לא מדברים בינכם, אלא רק מחכים שהיא כבר תעזוב. מדובר ברגעים מיותרים שאני לא מבין איך יכול להיות שיש מישהו ש*באמת* נהנה מעצם הטקס שבמסגרתו מישהי משרתת אותו בנחמדות צבועה. צבועה, כי זה לא שהיא באמת מחבבת אתכם ונהנית לשרת אתכם, זו פשוט העבודה שלה. היא חייבת להיות נחמדה. והיא גם יודעת שאם היא תהיה נחמדה זה יגדיל את הטיפ שהיא תקבל.
אני לא יודע, אולי זה רק אני והתסביכים הפסיכולוגיים שלי שגורמים לי לחוש אי נעימות בסצנריו הנ"ל, אבל נראה לי שתחושת אי הנעימות הזאת היא הגיונית ומתקבלת על הדעת. הייתי שמח לדעת אם עוד אנשים היו מרגישים יותר בנוח ללא הטקסים המאוסים סביב נושא המלצרוּת.
מעבר לזה, 90% מהעבודה החשובה והמוחשית שבעסקי המסעדנות היא בכל הקשור להכנת האוכל עצמו. עוד 9% אולי זה ההקלה שבעובדה שאתם לא צריכים לשטוף כלים ויש מי שיעשה את זה בשבילכם. והאחוז הנותר, במקרה הטוב הוא החצי דקה שהיה לוקח לכל אחד להביא בעצמו את המנה שלו מה"דלפק הראשי" לאיפה שהוא יושב.
אם היינו מוכנים לקבל על עצמינו את "העול הכבד" הזה, של סחיבת המנות שלנו בעצמינו, חיינו היו משתפרים בשני מובנים:
- תחושת אי הנעימות שתארתי הייתה נחסכת מאיתנו. חווית האכילה עם אנשים הקרובים לנו הייתה נטו חוויה, ללא כל הפרעות לוואי.
- לא היינו צריכים לשלם על שירות. וזה לא רק הכסף, אלא כל העיסוק סביב הנושא הזה - המחשבה כמה צריך להשאיר, החישובים, חשבון הנפש סטייל - 'נכון שלהשאיר ככה וככה זה מעט, אבל מה לעשות - השירות באמת היה על הפנים!'... 'במחשבה שניה, מה אני קמצן מת?! אני אשאיר יותר!'.
אני מקווה שבעתיד יהיו יותר מסעדות שינקטו בגישה של "שירות עצמי".
אגב, זה עובד מצויין כבר בכמה מקומות... זה לא שאני מציע פה משהו לגמרי מהפכני. קודם כל יש את ארומה, שם מזמינים בדלפק, ואז קוראים לכם כשמה שהזמנתם מוכן. אבל עזבו, ארומה זה בית קפה ולא מסעדה.
אני אספר לכם על מקום שהייתי בו בבנגקוק, שנקרא Food Avenue. מדובר במתחם גדול שמעוצב בצורה יפה מאוד, עם מוזיקה נחמדה ברקע, מקום שממש כיף להיות בו. במתחם מצויות המון "תחנות" שכל אחת מתמחה במשהו אחר. אחת של שתייה, אחת של בשר, אחת של פירות ים, אחת של מרקים, אחת של סלטים וכו'...
בכניסה הראשית למתחם מקבלים כרטיס מגנטי, נכנסים למתחם ומסתובבים בין התחנות השונות ומזמינים כל מה שמתחשק לכם, בכל מקום בו מבצעים הזמנה, מחייבים לכם את הכרטיס המגנטי, ואומרים לכם בעוד כמה דקות בערך עליכם לחזור ולקבל את המנה שלכם. בינתיים אתם מסתובבים, מזמינים שתייה, נהנים... אחר כך לוקחים את ההזמנות שלכם מהדוכנים הרלוונטיים ובוחרים מקום נוח לשבת ולאכול בו. ביציאה מהמתחם, משלמים את ה"חשבון" של הכרטיס המגנטי. סכום "נקי", בלי שירות ובלי נעליים.
אחד המקומות שהכי נהניתי לאכול בהם, ממש תענוג. וגם ההוכחה לכך שאפשר למכור אוכל ברמה גבוהה בלי כל הקונספט של מצלרוּת.
תחשבו על זה...
* המלצריות בפוסט זה נוסחו בלשון נקבה מטעמי שוביניזם.
סתם נו, לא היה לי כח לכתוב כל פעם מלצר\ית. קבלו את זה בהבנה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
