סיכונים זה הכל בחיים

[ נכתב ביום שני 8/6 ]

הכול התחיל כשנסעתי ברכבת הביתה...

הרכבת הייתה דיי ריקה.

מכול המושבים הפנויים ברכבת החלטתי לשבת סמוך לדלת ליד מישהי.

היא הייתה דיי עסוקה בספר שקראה אבל דיי היה קשה להתעלם מהעניים הסקרניות שלה

והחיוך המסופק של ילדה קטנה למרות שהיא בברור הייתה בת 18 לפחות, כיוון שלבשה מדים של חיל הים.

אולי זה מה שגרם לי לבחור דווקא לשבת לידה כי אחרי הכול אנחנו מאותה חיל.

החלטתי שאני חייב להכיר אותה למרות שזו רכבת. מקום שבו אנשים רק מחליפים פרצופים.

הם יכולים להיות מעצבנים או נחמדים אבל בכול אופן כנראה שלא תראה אותם שוב.

נראה לי שבגלל זה הגיע הדחף העז שלי להכיר אותה הרי "מה יש לי להפסיד?"

ניסיתי למצוא נושא שיחה כזה נחמד, ופתאום קלטתי את שם הספר שהיא קוראת.

"מלך החומס ומלכת האמבטיות"

פחחח איזה שם דבילי!?

היה קשה להסתיר את הצחוק שלי והיא עלתה עליי.

שמחתי מהעובדה הזאת ואחריי שהחלפנו בנינו את כול המידע המשעמם והרשימתי של

מאיפה אתה?

איפה אתה משרת?

בן כמה אתה?

התחלנו להתעניין קצת יותר אחד בשני,

ירדתי עליה מזה ספר הילדים הזה שהיא קוראת ודיברנו והיה ממש מצחיק.

עד שבשלב מסויים היא ביקשה שאני אקרא את הפרק הראשון, ואראה שלא מדובר בספר דבילי.

אותה בחורה צדקה! זה בהחלט לא היה מה שציפיתי...

אחרי שסיימית את הפרק הראשון הבנתי שעומד לפניי ספר סוטה והזוי שאיזה סטלן כתב.

אבל הייתי חייב להודות שבכול זאת היה בו משהו...

והיא כמובן הסכימה שזו התמונה שמצטיירת מהפרק הראשון.

התחנה שלנו הגיעה.

נאלצנו להיפרד איש איש לדרכו, קצת כאב לי להיפרד בדיוק שהתחלתי להרגיש שמתחיל משהו הבנתי שהוא בעצם נגמר.

אבל 40 דק' הנסיעה הזאת עברו בטיל! היה מצחיק וממש כיפי!

לא יודע מה עבר לי בראש, הפאן הזה והצחוקים שהיו לנו בשיחה עברו במין סבביות כזאת של זרימה שלא הרשתה לי לשאול אותה שאלה פשוטה כמו:

"מה הפלאפון שלך?"

או משהו בסגנון של "יש לך פייסבוק?" (למרות שאני בור שלא יודע ולא מתעניין כול כך בפייסק בוק

אבל מה לעשות לכולם יש וכדי להישאר מעודכן אתה חייב גם משתמש שם).

ככה שתכלס לא נשאר לי ממנה שום דבר.

ומאותה רגע פתאום נכנס בי האטרף של להשיג את הספר הזה ולקרוא אותו, בכול מחיר!!!

עכשיו מה לי ולאטרף הזוי שכזה!?

כול מי שמכיר אותי יודע שאחרי הארי פוטר השלישי (שהוא עוד היה חדש!)

לא באמת מצאתי עניין כול כך בספרים.

אפילו לבגרות שלי בספרות הסתפקתי בלקרוא את הכריכה וכמה סיכומים

כי לא הייתה לי סבלנו לקרוא תספר!

אולי כנראה עברה לי בראש המחשבה שלא פגשתי אותה סתם.

או שאולי קישרתי בינה לספר, כאילו שאם אני אמצא את הספר, אני אמצא אותה.

בכול אופן הסתבר לי שהספר הזה הוא דיי רב מכר וכול בן אדם שני קרא אותו כבר. ככה שבאמת לא הייתה בעיה לשים עליו ת'יד.

לפני 33 דק' בדיוק סיימתי לקרוא את הספר..

אולי לא מצאתי אותה אבל ,אין ספק שזה הספר הכי מדהים שאי פעם קראתי!

לא זכור לי שאי פעם ככה נהנהתי בקריאה.

הסכמתי שם עם כמעט כול קטע, המפגרים, הרציניים, השקפות העולם פשוט מדהים!

הרבה קטעים מהסיפור הרגשתי שם לקוחים מהחיים שלי, ושאני ממש שם וחובה אותם שוב. 

גם אם לא באותו מקום ולא באותה סיטואציה.

הרגשתי במהלך כול הקריאה שאני הייתי שם וגם היא...

והיא צדקה בסיפור.

כול כך מומלץ :

"מלך החומוס

ומלכת האמבטיות"

-

אילן הייטנר

Ron@ld