קיבלנו שלושה חיילים חדשים לענף בשבוע שעבר. המפקד שלי החליט שאני אהיה אחראית על החפיפה של אחד מהם. הוא לא 'הבמבה הכי צהובה בשקית', אבל הוא מאוד משתדל :-)
לחפוף חייל שהרגע הגיע מטירונות כולו הלום, מתרגש ומבולבל זה מתיש וזה מתסכל. צריך להסביר הכל מהבסיס של הבסיס ולאט וברוגע... לא קל, וכן לפעמים אני כבר ממש מאבדת סבלנות.
הרגיזה אותי האדישות של החיילים הוותיקים אצלנו לאותם אנשים חדשים שמסתובבים בין המשרדים חסרי מעש (או יושבים שקועים בפלאפון שלהם - פשוט כי הם חוששים להגיד בקול רם שאין להם כל כך מה לעשות).
אותם חיילים וותיקים שמתלוננים שהרמה של המקצועיות בענף יורדת, שמתלוננים שלא סומכים עליהם יותר שיעשו עבודה טובה.
אף אחד מהם לא מציע לחדשים עזרה ללמוד את התפקיד או לבוא לראות מה הם עושים.
It takes a whole village to raise a child!
למה זה קורה לדעתי? כי ברגע שחייל לומד שתאריך התפוגה של השירות שלו הוא הדבר הכי חשוב, למה שבכלל יהיה לו אכפת מ"דור ההמשך"?
מה זה משנה לו אם המחליף שלו יהיה מקצועי כשהוא כבר לא יהיה פה לטפל בטעויות שיעשה?
האם יש דרך בכלל למנוע מצבא שנמצא בתחלופה כ"כ מהירה ומתמדת מלהפוך לחובבני?
~
אז אני חושבת הרבה בזמן האחרון על המשמעויות של "צבא העם".
אתחיל בכך שאני מאמינה לחלוטין בצדקת המאבק הציוני על ישראל ובזכות שלנו להחזיק צבא חזק וכשיר.
עם כך, אי אפשר להתעלם מההשלכות של דורות שלמים שמלמדים את הילדים שלהם לירות בנשק ולצעוק 'כן המפקד'.
אי אפשר להתעלם מתקציב הביטחון שממשיך להתרחב ולתפוח על חשבון תקציבי הרווחה והחינוך.
מצב שני, מה משמעות ההפיכה של צה"ל לצבא מקצועי?
אז אני חושבת שבני נוער חסרי כיוון מהמעמדות הנמוכים ייתגייסו כדי לקבל את ההטבות שמגיעות עם השירות הצבאי (משכורת קבועה, דירה, רכב, קריירה יציבה) - ויווצר מצב שרק בני העניים "ימלאו את השורות".
אבל רגע... זה לא המצב כבר עכשיו?! מי הולך לגולני ומי ל-8200?
עדיין לא גיבשתי דעה מוצקה בנושא,
הייתי מאוד רוצה לשמוע - מה דעתך?
כינוי:
Big TV
בבלוג זה
בכל הבלוגים
