כתבתי את זה בדיוק לפני שנה וכלום לא השתנה !!
היי לכולם
לפוסט שנתיים אין אפילו שבוע והחלטתי כנראה לוותר על הנכס הכי גדול שלי - הבלוג שלי.
יש כאלה שיקראו לזה פוסט צומי (במיוחד האלה שמפחדים להזדהות) אבל לא ממש אכפת לי.
לא יודע אם שמתם לב, אבל הפעם האחרונה שביקרתי בבלוג הייתה בפוסט סגירת תקופה,
שבפוסט הזה כתבנו שלצערינו הרב אנחנו נאלצים להתרחק קצת מהבלוג לטובת
הלימודים, כולנו עלינו לכתה מאוד גבוהה ולשותפות המדהימות שלי לשעבר (נעמה ושלג) ולי
מאוד קשה לשלב בין הלימודים לבין בלוג, כי באמצע גם יש חיי חברה.
בקיצור, במשך כל התקופה הארוכה הזו (כמעט 10 חודשים) דיברתי כל חודש עם רותם מהמחסן
וסיפרתי לה שאני ממש רוצה לחזור אבל אני לא יודע אם זה חשק זמני או שזה משהו שממש
בא לי, וכל פעם מחדש החלטתי לוותר. אבל המצב השתנה בתחילת החופש, כשדיברתי עם
מלא ילדים מישראבלוג והם עשו לי חשק להתחיל להעלות פוסטים.
במשך יותר מ48 שעות אני הייתי ללא שינה, תוך כדי שהמחשב שלי מקולקל, כדי להכין לכם
פוסט שאמור היה להיות יותר ענק ממה שהוא, ולבסוף מה שאני מקבל 38 תגובות, שאפילו
אחת מהם היא לא מאלה שייעצו לי לחזור. זה כזה מעצבן, ואני באמת חושב שמגיע להרבה
בלוגים, כולל מולאן, הרבה יותר תגובות. אני ועוד הרבה ילדים מקדישים המון זמן מהחיים
שלנו לטובת הבלוג שלנו ולבסוף אנחנו מקבלים מספר מצומצם של תגובות.
וכמובן יש את אלה שאוהבים להיכנס רק להוריד דברים בלי לומר מילה אחת טובה.
אלה לדעתי האנשים שהכי פחות מעריכים. לומר מילה אחת טובה לא הורגת שום דבר.
כל אחד פה אינטרסנט, אני לא אגיב לו עד שהוא לא יגיב לי בבלוג שלי,
זו לא התנהלות טובה לדעתי ואפילו התנהלות לקויה. אבל כנראה שככה זה ישראבלוג.
ונעבור לעניין שלשמו התכנסנו,
אני לא מנסה לחנך פה, להפך. אני מנסה לשנות את התפיסה הנוראית הזאת.
הערכה היא שם המשחק.
יש לי כל כך הרבה לבטים לגבי המשכו של הבלוג.
מצד אחד אני כל כך אוהב לעזור ולתת לאחרים אבל מצד שני יש פה כאלה שלא יודעים
להעריך.
בקצב הזה אני חושב שאני אסגור את מולאן ושרק גולשים קבועים יקבלו הרשאה להציץ בתכנים.
פשוט אכזבה.
אם מישהו רוצה לשמח אותי, הוא מוזמן להגיב בפוסט למטה.
שלכם, ליאל.
My Wings
בעיות קשות
Adi's Studio
A Gold Fish
my storage.
Maya's Studio
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
