דנה היא ללא ספק אוצר לאומי. צריך להציע שגם המדינה תשלם לה תמלוגים, ולא רק הנשים שמתרגלות אצלה יוגה. ברגעים אלו ממש ואחרי תרגול היוגה של אתמול אני מזיזה את השכמות שלי בעזרת שרירי הגב והן מתכווצות, מתפקקות, ונעות יחד עם השלד במין כאב נעים שמזכיר את נוכחותו של הגוף. אני באמת מרגישה יפה יותר (גם אם עייפה יותר) אחרי שאני יוצאת מהתירגולים של דנה. "תתגבהו מבפנים" היא אומרת, ואני יכולה להרגיש את החוליות מתרחקות זו מזו. 


כל תרגול מתחיל בתנוחת שכיבה על בולסטר. זהו אביזר בצורה של כרית צרפתית קשיחה וארוכה, שעליו מניחים את הגב. מתחת לראש שמיכה מקופלת וכפות הרגליים פונות זו כלפי זו ב"כף אל כף". היא לא קוראת לשעה וחצי אצלה בסטודיו שיעור אלא תירגול. אני מוצאת שזה מאוד צנוע. כאילו היא לא מלמדת אותנו משהו חדש אלא מתרגלת איתנו את מה שהגוף שלנו כבר יודע, ואולי רק שכח. השיטה היא איינגר יוגה, והנשים שבאות לתירגולים (המיועדים לנשים בלבד) חברות באגודה סודית שמבינה את חברותיה בלי מילים. הרגע חווינו משהו מאוד אינטימי יחד, כמו תפילה במקדש הגוף. חלקן מתרגלות קלאסיות, חלקן מבוגרות, הריוניות, עם פגיעות גב, צעירות, אימהות, כולן עדינות אופי. ואם הגיעה לשם מישהי לא מתאימה היא לא תתחבר ותעזוב. 

אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה הייתי בשיעור נסיון. ענת, קוראת הבלוג, הפנתה אותי אליה ועל כן כל הקרדיט שלה. זה היה אחרי חודשים שבהם נדדתי בין סטודיואים ומורים הזויים יותר והזויים פחות בלא מעט שיטות יוגה. היא אמרה דברים משונים כמו: "תעברנה את תכולת העקב לתוך העור של העקב" או "שימו את ראש הירך בקו אחד עם עצמות האגן" אפילו "תדמיינו שיש לכן מכנסונים צמודים ואתן מושכות אותם כלפי מטה". זה נשמע לי כל כך ביזאר ועם זאת יכולתי בקלות לדמיין שאני עושה את מה שהיא אומרת, אפילו אם אין או כמעט ואין תנועה בשרירים. 

היא פשוט מורה מופלאה, היא מאמינה בי ואני סומכת עליה. בייחוד היא מעירה מתוכי את השאיפה לעשות את המקסימום שלא האמנתי שאפשרי. עם זאת, היא לא טיפוס קל, וקשה לעכל אותה ואת השגעונות הפרטיים שלה. את הבית שלה היא הפכה לסטודיו איינגר למהדרין, עם חבלים בקירות והכל. כל פעם היא גם לומדת משהו אחר ומיישמת אותו על התלמידות שלה בטיפולים: התעמלות להזרמת דם לרחם או שיטה מגנטית לאיזון הגוף. בכל שנה היא לוקחת חופשה ארוכה בהודו כאן, חופשה קצרה יותר בגרמניה שם וכמו חופשה של הפסיכולוגית או של ההורים שלי זה מאוד קשה. אני לא זוכרת בדיוק מתי התחלתי אבל נראה לי שכבר עברה שנה שלמה של תירגולים.

נורא חבל לי שהיא לא תהיה כאן בשבוע שלפני החתונה שלי אבל אתמול אחרי התרגול שלחתי לה כמה ברכות במייל וקיבלתי בחזרה את המשפט הבא: זכות ותענוג ללמד אנשים עם אינטליגנציה גופנית כמו שלך. איזו מלכה.