עדי בעולם

מצטערת על ההיעדרות מכאן, לשם שינוי זה לא בגלל שאני עסוקה בללדת או לעבור מדינה, אלא סתם טבעתי קצת בשגרה משמימה, ולא רציתי להשמים גם אתכם.

בשבוע שעבר הצלחתי סוף סוף להגיע להסתפר. בפעם האחרונה שהסתפרתי הייתי בהריון, ומאז ארך שיערי, כשכל חלקו האחרון מפוצל. כבר מלא זמן שאני רוצה להיפטר ממראה קצוות המטאטא, אבל חוק מרפי לעולם אינו בחופש, ולכן לא היה טעם לקבוע תור לספר: זה ידוע שגם אם התינוק שלך אוכל בשעות קבועות כמו שעון שוויצרי כך שאת יכולה בכיף לקבוע תור לשעה אחרי ההאכלה, ביום שבו יהיה לך תור לספר הוא ייכנס לקפיצת גדילה וידרוש לאכול אחת לשעתיים, מה שירתק אותך לכורסת ההנקה (על מי אני עובדת, לכיסא מול המחשב) לכל היום.

אבל רצה המקרה והלכתי לטייל עם העגלה ובדיוק באותה שנייה שדובוש נרדם הופיעה מולי מספרה. היה לי ברור שנמאס לאלוהים לראות את הקצוות המפוצלים שלי ולכן הוא שלח לי רמז מאוד ברור. מייד נכנסתי ושאלתי אם אפשר להסתפר ממש עכשיו, לפני שהילד מתעורר.

ועכשיו יש לי סדרת שאלות אליכם:

האם חשתי שיש פה בעיה כשהתברר שאף אחד במספרה לא דובר אנגלית וכדי לתקשר איתי נשלפה לקוחה דוברת אנגלית מחנות סמוכה?

האם חששתי כשהתברר שהלקוחה דוברת האנגלית גם היא לא בדיוק קוראת את שייקספיר במקור, וכששאלתי אם אפשר לעשות רק קצוות, היא תירגמה את השאלה לספר, שפצח בנאום ארוך בהונגרית, ואחרי שתי דקות של מונולוג היא הסתובבה אליי ותירגמה את כל הנאום במילה אחת: "כן"?

האם התחרטתי על הבחירה במספרה כשהופיעה מניקוריסטית, וידוע שעובדי המספרה הם דוגמה מהלכת למה הספר יכול לעשות, כששיערה ארוך מקדימה, קצוץ מאחורה, וכל הבאמצע מסולסל ונפוח, שאפילו פאנקיסטים באייטיז היו מתביישים ללכת ככה?

האם הייתי קרובה לחטוף שבץ כשבאמצע החפיפה הופיעה הקוסמטיקאית שעובדת בחדר הסמוך, כשידיה מרוחות במשהו לא ברור, אמרה משהו בהונגרית (כנראה "אני חייבת לרחוץ ידיים"), והספר זז ממקומו ליד הכיור ונתן לה לשטוף ידיים - מעל השיער שלי????

האם הייתי קרובה לדמעות כשאחרי שהספר קצץ קצוות בדיוק כמו שביקשתי, הוא נתפס בדיבוק לא ברור ופצח בקונצרט גזימת שיער וירטואוזית בזוויות משונות?

האם כמעט הרגתי זקנה שבזמן שאני הייתי עסוקה בלהסתפר היא הרימה את החיתול שכיסה את העגלה כדי לראות את דובוש והתחילה למצמץ דברי מתיקה וכמעט העירה אותו?

האם התרגזתי כשבשלב הייבוש הספר התחיל לנפח לי את השיער בטירוף ועוד עם סלסולים, וכשביקשתי less volume הוא היה גאה להראות לי שהוא בכל זאת מבין קצת אנגלית - ואז הוא הנמיך את הווליום של המוזיקה ברקע והמשיך לנפח את השיער?

התשובה לכל השאלות: כן.

ושאלה אחת נוספת: האם ברחתי בצרחות כמו שהייתי צריכה לעשות?

התשובה לזה: לא. אני הייתי צריכה להסתפר, וכשאת בחופשת לידה את יודעת שאם ניתנת לך הזדמנות את תופסת אותה בשתי ידיים, עוצמת עיניים וחושבת על אנגליה.

לפחות הקצוות שלי לא מפוצלים עכשיו.

לפני כמה שבועות היה כאן יריד אוכל, והאופנוען ואני, שמתגעגעים לירידי האוכל השווים של לונדון, החלטנו ללכת. קצת פינטזתי על דוכנים עם קרואסונים טריים, מקרונים, קאפקייקס, המבורגר גורמה, קישים. בקיצור, פינטזתי על היריד בלונדון.

ואז נכנסנו והתברר שמדובר ביריד פטריוטי: כל המוצרים על טהרת הייצור המקומי. כלומר הונגרי. כן, מה זה התלהבתי. נוט.

על כל פנים, אחרי שעברנו את מאה הדוכנים שמכרו נקניקים, ריבות וגבינות, גילינו כמה דוכנים שמוכרים גם דברים אחרים. אז הנה מה שקנינו ביריד:

בתמונה: ריבה מפרי לא מזוהה (האופנוען לא הכיר אותו אפילו בהונגרית, וסיכם ב"מן גרגר יער כזה"), צ'אטני עגבניות, שמן כמהין, תבלין ראס אל חנות (לא היה בהרט אז הלכתי על זה), אבקת פטריות שתשמש אותי במה שמשתמשים באבקת מרק פטריות, גבינה שאמורים לערבב עם תבלינים כדי ליצור גבינות מעניינות למריחה, נקניק בלתי נמנע.

לא בתמונה: שני השוקולדים היוקרתיים שלא זכו להגיע שלמים עד מעמד התמונה, ושתי הגבינות (עם אגוזים ועם טימין), שהיו במקרר ונזכרתי בקיומן רק אחרי ששאר הדוגמניות התפזרו ולא היה לי כוח לצלם שוב. אני אתאר אותן במקום: הן נראות כמו גבינה.

טלוויזיה: גמרנו לראות את דאונטון אבי (שתי עונות ופרק ספיישל), ומה אני אומר לכם, סדרה מצוינת. היא ממש עשתה לי חשק להתלבש כמו בשנים ההן (שנות ה-10 וה-20 של המאה הקודמת).

אלו הם מרי ומתיו, הזוג עם הייסורים הרומנטים הכי שווים שראיתי לאחרונה.

נורא רציתי לשים כאן את הווידיאו מהעונה השנייה, של הקונצרט שבו מרי שרה מול החיילים, אבל מתברר שאין שום קטע מהסדרה ביוטיוב ברמה ראויה. באסה.

ואפרופו וידיאו, זה ממש הצחיק אותי, שטויות שישראלים אומרים:

כמובן שלפני שראיתי לגמרי התנשאתי, ואז נחרדתי למצוא שם דברים שאני לגמרי אומרת, כמו "אז זהו, שלא", או "היא הכי כוניפה". והאמת שאחינו הקטן לגמרי אומר "אהלן" (בצירה), "מה עניינות" ועוד כמה משם. שלא לדבר על כמות הפעמים ששמעתי את המשפט "נו, הלכו לשחוט את הפרה?". בקיצור, זה עלינו פה, הווידיאו הזה.

המשך קטן לתומס הקטר:

יומיים אחרי שפירסמתי את הפוסט ההוא, היה לנו ערב קצת קשה וגומבוץ סירב להירדם. ואחרי שהצלחנו פחות או יותר להשאיר אותו במיטה ולזכות סוף סוף בשקט, עבר האופנוען על קצות האצבעות לסלון. אני עוד הייתי בחדר השינה כששמעתי מהסלון קול רם אומר בעליזות:

"שלום, אני תומס"

ומייד אחרי זה את האופנוען מקלל בהונגרית בזעם

והלכתי לשם למצוא את האופנוען מחזיק את תומס בפנים אדומים ומנסה למצוא את ה-off. הה.

פורים התקרב, אני צפיתי בשעשוע בתמונות מהארץ של תורים בחנויות צעצועים (אנפוקוסד, כמו זו שהעלית בפייס), שמעתי מחברותיי על המירוץ להשלמת התחפושת, ובירכתי בליבי על מזלי שאין פה את כל ההיסטריה של פורים.

ואז בחנתי את המייל האחרון שקיבלתי מהגן וגיליתי שיש פיסקה שלא קראתי, משהו על פורים הונגרי, שהגן חוגג אותו השבוע ביום שני, מה שאומר שיש לי עוד פחות זמן ממה שיש לחברותיי בישראל, וכל ההורים מתבקשים להביא את הילדים מחופשים. אאאאה.

קטע וידיאו קצר של איך הרגשתי לפני שידעתי שאני צריכה לדאוג לתחפושת, והקליטה שבעצם גם אני צריכה:

(אילוסטרציה בלבד)

אניווי, יצאתי אל החנויות לגלות שמי ששוכח בערב שבת נתקע בלי תחפושת בשבת. התחפושות היחידות שמצאתי למידות של גומבוץ היו של דבורה, פרפר ופרח. בקיצור, שום דבר של גבר גבר.

בלית ברירה נסענו כולנו לחנות צעצועים גדולה מחוץ לעיר. שם מצאנו גם תחפושות של אריה וחיפושית. לרגע השתעשעתי ברעיון לחפש אותו לאריה ולתת לו סלסלת תותים ביד, אבל התבאסתי מזה שאף אחד לא יבין את התחפושת. כיוון שלחיפושית היו צבעים יפים יותר, הלכנו על החיפושית.

רק בבית היכתה בי ההבנה, שחיפושית זה, ובכן, נקבה. העיקר נסענו מחוץ לעיר כדי לקנות תחפושת של בנים.

לא נורא, אמר לי האופנוען, רק בעברית זה נקבה, באנגלית זה, זה, הממ..

Lady bug.

כן, יצא שאנחנו מחפשים את הילד לליידי באג. בשנה הבאה אפשר פשוט לחפש אותו לליידי בוי ולגמור עניין.

רק אחרי שקנינו את התחפושת נזכרתי שיש אנשים מוכשרים שלא קונים תחפושות אלא עושים אותם. לא אני, כמובן, כי אני לא מוכשרת. זכיתי אומנם בחברות מוכשרות (חגית למיניהן) אבל מה עוזר לי אם הן בארץ ואני פה? אז אני קונה. ניחמתי את עצמי שגם בגן רוב הסיכוי שאף ילד לא יבוא עם תחפושת מושקעת שההורים עשו לבד.

הילדה הראשונה שנתקלנו בה בגן אתמול הייתה מחופשת לדבורה. היא לבשה סוודר וחותלות עם פסים שחור-צהוב בסריגה ביתית. על הראש היו לה מחושים שעשו לבד בבית, ממש חמודים.

הילד השני היה מחופש לאריה. הוא לבש סוודר שהודבק עליו בבית פרווה קטנה של אריה, השיער שלו עוצב לרעמה והפנים שלו אופרו לאריה. נזכרתי מייד שיש לי גם חברה מאפרת (כן, שוב חגית). אבל שוב, מה עוזר לי שהיא שם ואני פה?

למרבה המזל נתקלתי מייד אחר כך בילד נוסף, שהיה מחופש לנהג מרוצים. שלא רק שהתחפושת הייתה קנויה, אלא גם ממוחזרת - ראיתי אותו לובש אותה כבר בהאלווין. פוו, אני רק האמא השנייה הפחות משקיעה.

עיון באינטרנט גילה לי שהפורים ההונגרי הזה קרה למעשה כבר לפני שבועיים, כך שקצת מוזר שבגן נזכרו לציין אותו עכשיו, בדיוק בשבוע של פורים שלנו. כשהגעתי לגן אמרתי לגננת שאני שמחה שהתחשבו בפורים שלנו ודחו את זה ההונגרי לעכשיו.

"פורים?" היא קימטה את המצח. "is that the one with the sukkut?"

לא, אמרתי בטון יבש משהו, "סוכות זה זה עם הסוכות. פורים זה הג'ואיש האלווין".

"אה", היא אמרה. "לא שמעתי עליו. דחינו את הפורים ההונגרי כי לא הסתדר ללו"ז של הגן".

נו שוין. סתם יצא טוב עם החגים של היהודים.

 מיסטר חיפושית.

התיכנון להשבוע: אפיית אוזני המן. אם מישהו מכיר מתכון קל אך טעים - נא לנקקו. תודה.