עדי בעולם

כשעברנו לדירה שאנחנו גרים בה עכשיו עשינו בה שיפוץ. בין היתר, סגרנו צינור גז שעבר בחדר של הילדים. זה צינור חיצוני וזה לא מצא חן בעיני, אבל נרגעתי קצת כשחברת הגז הגיעה לכאן ועשתה נעילה רשמית לצינור. אפשר היה להירגע.

או כך חשבתי. באחד הבקרים נכנסתי לחדר של הילדים ונחרדתי לשמוע מן שריקה, משהו בין הרעש "פססס" ל"בזזז" מגיע ישירות מהכיוון של צינור הגז "המנותק". הצינור הזה מכוסה במן ארונית כך שלא יכולתי ממש לבחון מקרוב, וגם לא התכוונתי. הספיק לי הרעש, ממש לא התכוונתי להתקרב להסתכל על הצינור. תפסתי את דובוש, שבדיוק שיחק בחדר הילדים, ולקול מחאתו גררתי אותו החוצה מחדר הילדים, מתלבטת אם צריך לזחול לפני שכל הבית מתמוטט עלינו בפיצוץ או לרוץ בהיסטריה.

לא היה ברור לי למי אני אמורה להתקשר במצב כזה. אז התקשרתי לאופנוען. האופנוען ממש לא שמח לקבל ממני טלפון באמצע היום שכולו התנשפויות היסטריות: "יש. דליפה. מצינור. הגז" צווחתי/לחשתי לטלפון. "את בטוחה?" שאל האופנוען בחוסר אמון, "חברת הגז הרי אטמה את הצינור". "יש לחישה של אוויר יוצא מצינור", צרחתי באימה אל השפורפרת, "כל שנייה שאנחנו עוד בבניין זה סיכון".

האופנוען תהה בקול למי הוא אמור להתקשר ומה בדיוק הוא אמור לומר, ובסוף אמר: לפני שאני מקפיץ אלינו הביתה את כל כוחות החירום, תגשי אל השוערת של הבניין ותבקשי ממנה להציץ.

עכשיו, לפני שאתם רואים מול עיניכם בניין פריזאי ואישה חובבת ספרים שמציצה אל מי שנכנס לבניין כאילו זה אלגנטיות של קיפוד, אני צריכה לציין שמי שאנחנו קוראים לה השוערת של הבניין היא צוענייה גדולה שהציעו לה חדר בכניסה לבניין בתמורה לזה שהיא משגיחה על החימום המרכזי של הבניין ועל הפינוי של הזבל. בקיצור, משהו קצת פחות אלגנטי. למותר לציין שהיא לא מבינה מילה אנגלית, אז קבעתי עם האופנוען שאתקשר אליו כשאני מגיעה אליה והוא יסביר לה את המצב. בדרך אל השוערת ניסיתי להרגיע את דובוש וכמו מפגרת הגשתי לו את הטלפון שלי. בעשרים השניות שלקח עד שהגעתי אל השוערת דובוש כבר הספיק לעשות משהו שנעל את הטלפון ודרש חמש דקות עד שניתן יהיה לפתוח אותו שוב. ררר.

אז כמו מפגרת עמדתי מול השוערת, מנסה לסמן לה בפנטומימה שמדובר במצב חירום, מחכה שהטלפון שלי יהיה שמיש שוב, ובינתיים מקווה שלא כל הבניין יתמוטט עלינו. כשהטלפון שוב חזר לעצמו התקשרתי לאופנוען והגשתי לה את השפורפרת. הוא הסביר לה את המצב והיא מייד אמרה שתעלה איתי לבדוק אם זו באמת דליפה מהצינור.

וככה עלינו שוב, השוערת, דובוש ואני אל הדירה, הצבעתי לה על הכיוון של הצינור ונסוגתי אחורה למקום יחסית מוגן עם דובוש. היא סימנה לי שהיא שומעת את הרעש מהכיוון של הצינור, ואז, בלי פחד, התקרבה אל צינור הגז והביטה. שנייה אחרי זה היא פרצה בצחוק. שנייה אחרי זה היא התכופפה אל הרצפה, הרימה משהו ונתנה לי. מכונית צעצוע, מהסוג שמותחים ואז נוסעת עד שנגמר, נמתחה (כנראה על ידי הדובוש, שמצידו העמיד פני תם במשך כל הדרמה), ואז נתקלה בארונית שמכסה את צינור הגז והמשיכה בעקשנות לזמזם בניסיון להמשיך לנסוע. אז הזמזום של מכונית הצעצוע? זו "הדליפה" מצינור הגז.

השוערת עזבה את הדירה שלנו כשהיא עדיין פורצת בצחוק מדי פעם, ואני נאלצתי להתקשר לאופנוען ולהודות שמזל שהוא סירב להקפיץ את כל כוחות החירום. רק המחשבה שהיינו מזעיקים ניידת מכבי אש או משהו רק כדי שאיזה כבאי יגלה את מכונית הצעצוע הזו...

בשנה שעברה נסענו עם חברים לסופ"ש שכלל ביקור בגן חיות גדול, שינה בטירה ואז נסיעה אל עיר שיש בה עיר עתיקה ומסעדה טובה ממש לידה. היה כל כך מוצלח שהחלטנו שנעשה את זה שוב גם השנה. וכך השנה נסענו שוב, בדיוק לאותו דבר.

את היום הראשון פתחנו בביקור בגן החיות. מדובר בגן חיות לא רחוק מהגבול עם אוקראינה, כך שעכשיו ממש אפשר לומר שהיינו בגן חיות ברוסיה. למרות מה שזה נשמע, ולמרות רתיעתי מרעיון הגן החיות בכלל, מדובר במקום לא רע - הוא מתפרש על שטח עצום, לחיות יש שטח גדול וכולו בתוך היער, כך שמרגיש בטבע ופחות נורא. הנה למשל הדוב של המקום:

כן, כולנו קיוונו שהוא לא יכול לקפוץ משם החוצה.

על כל פנים, באחד העיקולים הדובוש והגומבוץ בחרו ללכת אחרי האבא האנגלי והבת שלו, ואנחנו נשארנו לשוחח עם האמא האנגליה בלי ממש לראות אותם. שנייה אחרי זה שמענו את האבא האנגלי צועק "דובוש, אל תדחוף את האצבע לשם" ואז את הדובוש בוכה.

יש הרבה מקום לדמיון עם השורה הזו אבל התברר שדובוש בחר לדחוף את האצבע שלו ישירות אל הכלוב של הקקדו, והקקדו מצידו הניח שמדובר בחטיף ומייד ניסה לנגוס באצבע של דובוש, די בהצלחה יש לציין.

כך שהדובוש שב אלינו כולו בוכה ומלא טענות אל הקקדו שהוא "פויה" ונשך לו את האצבע. מאוחר יותר גילינו את השלט הזה:

שזה לגמרי ציור אילוסטרציה אחד לאחד של מה שקרה לדובוש.

על כל פנים הייתה שם באמת נשיכה באצבע של הדובוש אבל קצת ג'ל מחטא ושוקולד עשו קסמים. עוד השתעשענו קצת אחר כך עם לומר לדובוש כל מיני דברים "אז אתה רוצה קקדו בתור חיית מחמד?" וכאלה, שעליהם הדובוש ענה בזעף שלא, ומשם יצאנו למלון.

המלון זה משהו אחר. זו טירה שנבנתה לפני משהו כמו מאה שנה ומאז עברה כל מיני שיפוצים אבל נותרה עם התקרות הגבוהות והחלונות הגדולים והצבעוניים והשטיח על המדרגות וציורי ענק של אבירים.

הטירה.

 הנוף מהחדר.

למחרת יצאנו אל העיר אגר Eger. מדובר בעיר שמפורסמת בתעשיית היין שלה ומלאה ביקבים שמציעים טעימות, אבל אנחנו נסענו ישירות אל מסעדה שקיבלנו עליה המלצות. ובאמת היה מהמם.

היה ממש טעים ומשם יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של העיר והיה חביב.

כך שאם מישהו מגיע לבקר בבודפשט ויש לו יותר מכמה ימים ורוצים לנסוע לטיול מחוץ לעיר (משהו כמו שעתיים נסיעה מחוץ לבודפשט), אז אגר מומלצת.