אתה אח ורע 

האדם החשוב בחיי 

משפחתי, יותר מכל אחד אחר

אבל האם לנצח לך אשאר? 

הבטחתי לחיות 

כדי לבנות את העתיד 

שאיפות, ששנינו רוצים להשיג 

אך יחסי הכוחות בעיתיים

והאם אין אפשרות 

שאי שם בעתיד מקביל למציאות 

נתגבר, נהפכוך לעצמאים 

אולי לא תזדקק לי יותר 

בבוא הימים. 

הדיכאון הוא כמו שמיכה 

חמימה ומנחמת 

בשבילי הוא נוסטלגית ילדות 

הוא מחליש לי את השרירים 

כמו תחילתה של שפעת 

אני מנסה לתרץ, אולי לא ישנת מספיק

קצת לנוח במיטה 

ואת כמו חדשה 

חוזרת להיות אדם פרודקטיבי 

נמרץ 

חלק הכרחי בחברה 

אבל עוברים שבועיים בערך 

וזה מחמיר 

אין לאן לברוח 

צריך להכיר 

שזאת המציאות לתקופה הקרובה 

לאכול יותר סוכר לא יעורר אותי

משפטים רנדומלים כמעט 

יעשו לי פלשבקים והתקפי חרדה

שלא לדבר על דיבור ישיר 

צריך להתמודד 

כי אין אפשרות אחרת 

כמו עונה בשנה 

עד שהשרב יעבור 

אני אפעיל מזגן