לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2020

פוסטים #9-11 כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים


שברתי את שבועתי לפרסם כל יום, זה לקח רק 9 ימים, אני כזאת אפסית, אבל אני חייבת לציין שבהתחלה זה לא היה באשמתי בכלל.  

 

-

 

טקסט של ה- 28.09.2020: פוסט #9 כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים


היה יום מושלם :)

התחיל במדיטציה שעשיתי לראשונה בחיי. כתבתי "מדיטציה למתחילים" ופשוט קראתי ועשיתי שני סרטונים של שני מדריכים שונים כדי לראות מה ההבדל. חייבת להגיד שאני די סקפטית, לא ברור לי איך זה משיג את כל התוצאות הטובות שגוגל התפאר בהן, אבל אמרתי אני אתן לזה צ'אנס, האנשים הכי מוצלחים בעולם עושים את זה, אז למה לא? החוויה הייתה די מרגיעה ומספקת. יאללה, אעשה גם מחר.

אחרי זה כמובן קראתי את הספר באנגלית ואז במסגרת הלראות סרטים שחייבים לראות, ראיתי סרט שאני יכולה להגיד עליו בדיעבד שהוא מעניין, אבל לא נהנתי כל כך לראות אותו כי רק אחרי 3/4 סרט מבינים מה בכלל קורה שם. אבל אולי זו סתם אני (זה ידוע שאני לא בנאדם שמסוגל לראות סרטים מסובכים מדי, אין לי מספיק ריכוז ועניין בשביל זה).

הסרט נקרא "שמש נצחית בראש צלול", עוסק במה היה קורה אם היינו יכולים למחוק זיכרונות שמכאיבים לנו. מצרפת לכם טריילר, סרט שבאמת גורם לחשוב.

https://www.youtube.com/watch?v=yE-f1alkq9I

לעומת זאת אני כן גאה בעצמי על זה שהצלחתי להבין הכל בסוף.

אז אני מחפשת איזה סרט לראות מחר, אשמח להמלצות :)

ואז כתבתי מכתב תודה (באנגלית) לתורמים שבזכותם קיבלתי מלגת קורונה על סך 3000 ש"ח, כיף שזה ירד ממני.

ואז שאלו בקבוצה של הכדורעף שנכנסתי אליה לפני יומיים מי רוצה לבוא לשחק (אני לא זוכרת אם כתבתי, לפני יומיים הסתובבתי בפארק היפה שליד הבית שלי, וראיתי קבוצת סטודנטים משחקים כדורעף, הם תלו רשת בין שני עצים. אז ביקשתי מהם להצטרף והיה ממש כיף והייתי אחלה בזה, לשמחתי אימוני הכדורשת בעבר אכן השתלמו, ותנו לי קצת להשוויץ אבל גם ישלי איזה כישרון בכדורשת ובכדורעף, אז הם צרפו אותי לקבוצה בוואטספ). אז זרמתי והיה כל כך כיף, אחלה פורום, אחלה משחק. בדיוק ברמה הכיפית של לא טובים בקטע מקצועי ומלחיץ, אבל כן טובים מספיק בשביל שהמשחק יהיה כיפי וזורם. גם היה כיף לשחק בין בנים, מהניסיון שלי, בנות משחקות הרבה פעמים עם פוזה.

אחרי זה עשיתי אימון כוח, ואז חזרתי הביתה לבשל קארי בשביל החבר שיבוא מחר בערב. יהיה מחר יום עמוס (עבודה בבוקר ואז החלקה בשיער בשעה טובה), אז בישלתי מראש.

אין לי כוח לכתוב איזה משהו עמוק מדי, היה לי יום ממש כיף ולא באלי להרוס את זה עם ניתוחים מבאסים.

נדבר כבד יום אחר.

 

אז יאללה, נרים לעוד ימים פרודקטיבים וכיפים שכאלו,

כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים.    

וישרא קרס ולא נותן לי לפרסם, תודה רבה.

 

-

ואז למחרת (29.09.2020) היה יום עמוס ממש, שהתחיל בעבודה מרחוק, בקריאת ספר, משם עשיתי החלקה סוף סוף אחרי שהראש שלי היה נראה כבר למעלה מחודשיים כמו מטאטא, ואז החבר בא אליי בערב לישונצלי. (שימו לב שכתבתי בטקסט של יום לפני שאעשה שוב מדיטציה ולא עשיתי).

 

-

והיום הייתה עבודה מרחוק בבוקר שהייתה ממש אינטנסיבית אך מספקת, וכל העבודה חיכיתי רק לסיים הכל כדי ללכת לישון כי לא ישנתי הרבה הלילה. ואז בצהריים הבנתי שכדאי דווקא שאלך לקנות מסך מחשב גדול ומקלדת ועכבר נורמליים כדי שיהיה לי הרבה יותר נוח בעבודה מחר (הלפטופ שלי קטן וממש קשה לעבוד בו כי העבודה שלי כוללת אקסלים וזה מוציא לי את העיניים מהמקום, אל תשכחו שגם עשיתי ניתוח לייזר בעיניים לא מזמן). אז קניתי ועכשיו אני מקלידה על המקלדת השווה שלי ומסתכלת במסך המטורף שלי ומקליקה עם העכבר המושלם שלי וממש נחמד לי כי אני ממש אוהבת לקנות דברים, איזה דור דפוק אנחנו. 

עכשיו לנושא יותר רציני, קלטתי שבמקום לעשות את המטרה לשמה התכנסו, שזה שהבלוג יהיה פסיכולוג שלי, אני סתם כותבת על שטויות ומספרת דברים חסרי משמעות. זה היה קורה לי גם עם הפסיכולוג האמיתי שהיה לי בתקופת הצבא, והוא היה אומר לי (במילים שלי) שלפעמים אני נוטה לדבר על שטויות כדי להמנע מלדבר על הדברים שמציקים לי שלשמם התכנסנו. אז כמה שלא באלי, הפוסט הבא הולך לעסוק במשהו רציני. ואין לי כוח אבל אני חייבת. 

 

יאללה אני מתה לראות איזה סרט must watch עם המסך החדש במיטה :)

אגב, תמליצו לי על סרטים כאלה שאם לא רואים זה חור בהשכלה.

אז נפגש מחר,

כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים.

 

 

נכתב על ידי בחורה חדשה , 30/9/2020 21:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט #8 כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים


אני מתרגשת בטירוף מהשגרה החדשה שהולכת להתחיל עוד מעט, ואני ממש שמחה שיש לי הזדמנות לחשוב עליה. אחרי כל מיני דברים שעברתי, הרגשות נהיו אצלי מאוד מאולחשים, לטוב ולרע. בדרך כלל מה שקורה זה שכשאני מרגישה טוב זה פסדר כזה, וכשמרגישה רע זה פסדר, אבל כשקורה משהו רע שממש מטלטל אותי, באיזשהו שלב הגוף שלי לא מצליח לשמור את זה בפנים ואז אני מתחרפנת ומרגישה את זה בכל העוצמה. ולעומת זאת, כשקורה משהו ממש טוב הגוף נוהג להגיב יותר באדישות. ואני בטוחה שאני לא אדם אדיש, אלא שאכן הרגשות אולחשו עם השנים, כי ההפך, אני בנאדם מאוד רגיש, גם אבחנו אותי פסיכולוגית כך וגם אני זוכרת את עצמי מפעם כך, ואני זוכרת לאיזה מקומות הרגשות שלי יכולים להגיע, לטוב ולרע. ועכשיו, אחרי תקופה ממושכת שהרגישה קצת כמו מוות קליני, אני מרגישה שאני סוף סוף מצליחה להרגיש יותר, והשבועות הללו שאני לבד בדירה, ושיש לי שקט, גורמים לי להשתעמם ואז להצליח לחשוב על דברים יותר לעומק. הראש שלי עד כה ניסה לברוח מלחשוב ועכשיו, הוא מוכרח. מעבר לכך, מהרגע שהתחלתי לתכנן את מעבר הדירה, ושהבנתי שאני רוצה לחיות בדירה ולא במעונות, כי אני מחפשת בית, לא תחושה של צבא של לחזור הביתה כל סופ"ש (בית שאני מנסה לברוח ממנו), התחלתי להרגיש הרבה הרבה יותר טוב, וההתרגשות כבר התחילה ונהייתה גדולה וגדולה עם הזמן. אפילו הרגשתי קצת כמו פעם כשהייתי בת 8 וקיבלתי אייפוד, שלאורך כל היום בבית ספר חיכיתי לשחק איתו.

אז אני מצליחה לחשוב קצת יותר לעומק ועובר קצת יותר זמן מבעבר מהרגע שמתחילה לחשוב עמוק ועד לרגע שהראש שלי עוצר את זה ושיש לי בלאק אאוט. האמת היא שהשיפור החל ביום שהבנתי שאני רוצה לפתוח את הבלוג, שאחת המטרות שלו באמת הייתה לגרום לעצמי לחשוב, כי כשמנסחים משהו ומעלים אותו על הכתב, הוא נהיה יותר מודע, פחות בבלאגן בראש וגם מונע בלאקאווטים כי הוא כתוב, אז אני חוזרת אחורה וקוראת שוב. הסיבה לכך שעשיתי עם עצמי משהו ושרציתי לגרום לעצמי לחשוב היא שחבר שלי, שכפי שאמרתי מרבה להתעצבן עליי על זה שאני לא עושה עם עצמי כלום, אמר לי שהתאורייה שלי, שאספר עליה קצת בהמשך, היא לא טובה לי ושאני צריכה למצוא משהו אחר להאמין בו. מצד אחד אני מאמינה אמונה שלמה בתאורייה שלי, אבל מצד שני זה מרגיש כאילו יש בי חלק שלא מתיישר איתה, ועדיין מתנהג באופן שסותר אותה. כי בגדול התאורייה חיובית, וההפך, אמורה לגרום לי להרגיש טוב יותר (תאורטית). אחרי כמה שנים שלא היו לי כוחות לנבור בה שוב, הגעתי למסקנה שייתכן והיא מה שתוקעת אותי מלהתקדם ולהרגיש טוב יותר. אז כתבתי בקבוצה בפייסבוק שבה דנים בכל מיני שאלות פילוסופיות את הסתירה שהציקה לי. כל התגובות רק חיזקו לי את המסקנה שהגעתי אליה, שאני מאמינה בתאורייה ושאכן שקיים בי חלק שלא הצליח להתיישר איתה, והגעתי למסקנה שאני צריכה "to fake it until I make it". גם הבנתי שהחלק שלא מרפה הוא החלק שמתקשה לקבל את התאורייה, משום שהיא מאוד מערערת, קשה ונוגדת את הטבע שלנו בתור בני אדם. הבנתי שפשוט אני מאוד אנושית, ושפשוט קשה לי עם זה. וזה בסדר. ומתי שאשלים עם זה, אשלים עם זה. היו כמה תגובות שגרמו לי להסתכל על הדברים מזווית קצת אחרת, יותר חיובית. נגיד חכם אחד כתב שבמקום להסתכל על העובדה שאין משמעות כדבר עצוב, ניתן להבין שזה בעצם משמח, כי אנחנו לא חיים עבור מטרה אחידה, נעלה ומוכתבת מראש. נהפוך הוא, יש לנו את ה- say ואת הבחירה החופשית לבחור לעצמינו משמעות. וזאת ראייה כל כך יפה ומרגשת.  

 

אז עד כאן להיום,

תודה שאתם כאן להקשיב, מעריכה מאוד חיבוק

הולכת לישון בקרוב, מנסה להחזיר את השעות שלי לשעות נורמליות כי ביום שלישי אני עובדת מוקדם בבוקר (מרחוק, מהדירה, אפרט בהזדמנות). החלטתי מחר בבוקר להתנסות לראשונה בחיי במדיטציה, אספר מחר איך היה, בטח יהיה מוזר, אף פעם לא הבנתי מה הקסם שבזה.

 

נ.ב, תהיו גאים בי, עשיתי היום הליכה וריצה לסירוגין בעיר, 50 דקות. היה מעיק ונחמד מאוד בו זמנית, ועשה לי קצת נוסטלגיה לימים המספקים ההם שהייתי רצה 10 ק"מ.

 

אז נתראה מחר,

כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים.


נכתב על ידי בחורה חדשה , 27/9/2020 21:43  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט #7 כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים


אני מרגישה עכשיו רגשות מעורבים.

מצד אחד כיף לי, היה לי יום מאוד רגוע שחוץ משעמום קל לא הרגשתי איזשהו רגש חרדתי או ריקני, מהרגשות שהיו מציפים אותי בעבר כל הזמן. קמתי ב- 8:00, הייתי ערה שעה וראיתי סרטונים בפייסבוק, נרדמתי שוב עד 13:00 ואז קמתי להכין אוכל – פסטה רוזה עם פטריות וגבינה מלוחה, היה ממש טעים אבל לא כמו הפסטה שאבא של החבר / החבר מכינים. פשוט אין לי את זה.

אחרי זה קראתי ספר באנגלית שנהיה מעניין יותר ויותר עם הזמן, ואז סיימתי לעבור על כל התמונות שהיו לי במחשב וקבעתי עם אחותי שנשב ב- 21:00 על כל התמונות שאספה בשבילי. ביקשתי ממנה שכמתנה לכבוד המעבר שלי לדירה חדשה, שהיא תכין מאגר תמונות, נבחר ביחד מה אני רוצה, ואז היא תפתח אותם ותתלה אותם על החוט הזה עם המנורות הקטנות הצהובות שתולים על הקיר בחדר. אז היום סוף סוף סיימנו לבחור את כל התמונות לפיתוח ובשביל זה עשיתי סדר השבוע בתמונות שבמחשב, סדר שלא הייתי מסוגלת לעשות בעבר, פחדתי שיהיו שם תמונות שיעוררו חרדה. לשמחתי אני במקום טוב יותר היום, חוץ מצביטה קטנה בלב הן לא עשו יותר מדי. היו תמונות עם החבר שהיה לי בתיכון, שכתוצאה מהפרידה שלנו הייתי בדיכאון כמה חודשים. זה פשוט מדהים שהייתי מסוגלת היום לראות אותן בלי להכנס למקום שחור ולא טוב. אז זה ממש כיף לסמן וי במשימה שחיכתה לי כבר שנים (בחיי, היו כל כך הרבה תמונות שסתם תפסו מקום במחשב).

אז תוך כדי שעברנו על כל התמונות בזום, אמא שלי נכנסה לחדר של אחותי והצעתי לה להצטרף אלינו (טעות נוראית שתוך כדי ששאלתי אותה התחרטתי). היא הסכימה וישבה איתנו. הנושא של התמונות הוא נושא מאוד רגיש אצלה, כי אמא שלי היא אדם מאוד בעייתי, והיא לא יכולה לסבול לראות שאני בוחרת תמונות של אבא שלי מבלי שזה יציק לה בקטע נוראי. אז היו 2 תמונות שלנו (שלי, שלה ושל אחותי) שלא רציתי לבחור כי לא אהבתי אותן, אבל בחרתי הרבה אחרות שלנו, ואמרתי לה את זה. היא התעקשה שאני אבחר את התמונה שלא רציתי. אמרתי לה שזה הקיר שלי ולא שלה, ושאני בוחרת את התמונות. היא יצאה בסערה מהחדר בסצנות. אבל יש משהו שהיא לא מבינה – אני גרה בבית אחר ולא תלויה בה יותר בחיים. יפה שהיא הרגישה חופשי להתנהג ככה, זה מראה אחד משני דברים: או שהיא בטוחה ביחסים שלי ושלה, והיא מרגישה בנוח להתנהג ככה ולא מפחדת שאפסיק לדבר איתה, או שהיא פשוט לא מסוגלת לשלוט בעצמה. מהרגע שחתמתי על החוזה של הדירה, רק דמיינתי את הרגע בו אני מבינה שאני לא תלויה בה יותר, ויכולה להתנהג איך שבא לי מבלי לפחד מהתעללות רגשית או שתעיף אותי מהבית. חיכיתי לתחושת החופש הזאת, כאילו אני ציפור שסוף סוף יצאה לחופשי. אני מבחינתי לא חייבת לה כלום יותר. אני יודעת שלקורא מהצד, האופן בו אני מדברת על אמא שלי ירים גבה, אבל העניין הוא שאתם לא יודעים עם איזה טיפוס הייתי צריכה להתמודד כל החיים שלי – ונשבעת, היא המקור לכל כך הרבה בעיות שלי. היא דפקה אותי כל כך חזק, והיא כל כך דפוקה. ואין לי כוח להכנס לזה, האמת שזה עושה לי קצת מחנק בגרון. אנסה פעם אחרת, אבל האמת היא שגם אם ארצה, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.

בקיצור הסיטואציה המטופשת הזאת אולי נשמעת לא כל כך רצינית אבל פעם כשהייתי גרה בבית היא הייתה יכולה לא לדבר איתי עכשיו בגלל השטות הזאת, או להיות קרירה אליי ועצבנית כמה ימים. ולא רק היא, גם בעלה היה מצטרף לחגיגה וזה היה מרגיש כאילו כל הבית נגדי ומין חוסר אונים מטורף ופחד לצאת מהחדר. וכשהיא עצבנית היא מפחידה בטירוף.

אני לא יכולה לסבול אותה.

ועכשיו, אני כולי בבית אחר, משלי, יודעת שאני לא תלויה בה, ושאני יכולה לעשות מה שאני רוצה (דוגרי אני מתה לא לתלות שום תמונה שלה בחדר), אבל אני עדיין מרגישה חייבת לה, עדיין מרגישה כמו חרא, והבטן שלי מתהפכת.

איך עדיין יש לה כזו השפעה עליי? ממרחק כל כך גדול? כשלא תלויה בה בשום דבר?

מתה לנקום, מתה להתנתק ממנה, אבל אחים שלי שם בבית.

הלוואי שהייתי יכולה פשוט לנתק קשר.

 

אוף עכשיו אני מרגישה חרא.

אחת הטכניקות שלי כשמרגישה ככה זה פשוט ללכת לישון.

אז לילה טוב,

ונפגש מחר,

כי הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים.


נכתב על ידי בחורה חדשה , 27/9/2020 00:02  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  בחורה חדשה

בת: 24





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבחורה חדשה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בחורה חדשה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)