כוסעמק עד שנכנסתי לפה כבר שחכתי מה רציתי להגיד

או שזה שוב אני מדחיקה
כי כבר די ונמאס
וסיימתי ואני לא עצובה
אז למה אני רוצה כל כך לבכות??

למה כל כך כואב לי בלב? על עצמי? על הזמן שעבר?
חמש שנים מהחיים שלי, השנים הכי יפות שלי עברו בלי שהייתי שמחה??
ולמה לא הייתי שמחה?
ולמה נתנתי לזה לקרות??
ולמה אני ממשיכה???
ולאן אני בכלל הולכת ולמה אף אחד לא בא להציל אותי

כן כוסאומו כןןןןן אני רוצה שמשהו פאקיניג יבוא ויציל אוצתי
אני רוצה שאלוהים ישלח לי את האנשים הנכונים שיכוונו אותי למקום הנכון
הרי ככה זה היה תמיד 
כל מקום שהלכתי אליו היה לי טוב או כמעט טוב
כל מקום שדפקתי בדלתו, הדלת נפתחה בשמחה
כל מה שרציתי קיבלתי
אז למה פאקיניג למה עכשיו זה לא קורה

למה אני מרגישה כל כך שבורהו כל כך בודדה
למה אחרי שסיימתי תואר שלקח חמש שנים מהחיים שלי במדינה זרה
עם כלבה מתוקה ששוכבת עלי ומלקקת אותי כשאני בוכה
למה אחרי כל זה כל מה שאני מריגשה זה רייק וכואב לי

ואני בוכה

בוכה כמו ילדה קטנה 

אתם יודעים כשסיימתי את הבגרות האחרונה שלי, הייתי גם עצובה
אבל עצוב שמח כזה, עצוב של סיימתי תקופה כל כך מתוקה

ותמיד האמנתי שכשאסיים אוניברסיטה זה יהיה בדיוק אותו דבר
רק שזה כל כך לא היה
מרגישה שלא השגתי שוב חלום שרציתי חוץ אולי מלהרזות

וואו זה לא כזה מרגש כשמגיעים לשם

אבל סיימתי ואין לי אפילו אם מי לחלוק את השמחה הזאת, ההורים בארץ אחרת
החבר בעיר אחרת
אף אחת מהחברות לא עונה
החברים בארץ כנראה ישנים 
אבל יאיייי חבריםםםםםםם כי אניייייי
אני
סיימתי תואר 
ולא סתם תואר
תואר בפיננסים 
בקנדה!

ואוווווו !!!!!!!!!!! מדהים.... 
ומרגיש כמו חרא
מרגישה כמו כל כך הרבה חרא
וזה כל מה שנשפך לי על הנייר 
חרא

אבל היי, לפחות חרא עם תואר.