בזמן האחרון אני ממש רוצה להאמין בקארמה. אני כל פעם נתקלת בסיטואציות בהן אני יכולה לעזור לאחרים, וגם כשאני חושבת שאולי סוף סוף אקבל קצת מזל חזרה וזה לא קורה, אני עדיין ממשיכה להאמין שזה יקרה מתישהו.

אני מפחדת שאני הופכת להיות בן אדם מריר וממורמר.

מתי הפסקתי להסתכל על חצי הכוס המלאה?

אם היו אומרים לי עכשיו שיום אחד יהיה לי הישג מדהים, תהילת עולם, האם זה יגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, או יותר כמו כישלון?

את יודעת שמשהו לא בסדר עם הבריאות הנפשית שלך כשאת מקווה שיחזור לך הסרטן רק כדי שיהיה לך תירוץ למה כלום לא הולך לך.

אבל אני עדיין פה. האמת, אני שורדת יותר טוב משציפיתי מעצמי.

קצת מתקשה עם העבודה שדוחפים לי יותר ויותר משמרות כאילו אני לא לומדת הנדסה בטכניון.

קצת מתבאסת שההורים חזרו להעביר לי כסף כדי להוציא אותי מהמינוס כשהם בעצמם מתמודדים עם כל כך הרבה.

קצת לא בטוחה איך אצליח לסיים את הסמסטר בלי נכשלים, כבר לא אכפת לי אם יהיו ציונים טובים.

קצת מפחדת שאני בהריון כי לא קיבלתי מחזור החודש - יש לי בדיקת דם בראשון.

קצת דואגת לאבא שלי שמאוד חולה, קצת דואגת לאמא שלי שבוכה כל יום ולא מצליחה להתמודד עם הכל, קצת דואגת לסבתא שלי שבת 90, קצת דואגת לסבא שלי שעכשיו שוב עם בעיות לב.

קצת פוחדת מהבריאות של עצמי

קצת פוחדת שהתקופה הזו מוציאה לי את כל החשק המיני

קצת פוחדת שכל הלחץ הזה ישאיר עלי צלקות נפשיות

כל פעם שאני חושבת שכבר עברתי את התקופה הכי קשה בחיים שלי, אני מגלה שיש עוד מה לגלות.

יצא לי חרוזים. חמוד.

יאלה, צריכה לחזור להתכונן לבוחן במעבדה היום. אולי אעלה לפה תמונה שלי בחלוק מעבדה, מזווגת שמרים הפלואידים להנאתי.