הוא מקסים, עדין ויפה תואר.

פשוט גבר מהמם.

היום הוא עזר לי כמה פעמים אפילו שלא ביקשתי ממנו והיה קטע שהייתי צריכה ללכת למחסן והוא בא להסביר לי בדיוק על מה שביצעתי, עשיתי טעות אבל הוא אמר שהכל בסדר ואז החזיק לי קלות את היד... זה היה קצת מביך אבל בסדר. 

אני מרגישה שאם היינו בני אותו הדת היינו בכיף יוצאים, על גבר כזה- גם יפה תואר, נשמה טובה וחיוך מהמם לא הייתי מוותרת... עמדתי לידו והסתכלתי עליו מרגישה איך הרגשות מבולבלים אצלי. אני יהודיה והוא נוצרי, זה יהרג ובל יעבור, אין מצב. זה שובר, שובר את הלב, תהיה מאושרת מי שתזכה בו.

לפעמים באסה שיש את ההבדל הזה בין דתות.

אתמול המנהל שלי מתח לגמרי את הגבול איתי, צעק עליי ליד כולם כי לקחתי הזמנה בלי עוד טופס שאף פעם לא הסבירו לי עליו, אמרתי לו שאני מרגישה שאני צריכה להסיק הכל מעצמי וחבל לי שזה ככה בחפיפה והוא חטף ג'ננה.

דיברתי עם המנהל הראשי וביקשתי לעבור סניף, הוא אמר שהמנהל אמר שאני עצבנית ומתפרצת. אני עצבנית כשלא סופרים אותי או שמדברים אליי ממש מגעיל ברמת ההשפלה... ככה אני ממש בנאדם סבבה, מכיל וטוב. הסברתי את עצמי. אמר שיעביר אותי סניף וזהו.

המנהל הישיר כנראה כל כך מיזוגן שרגיל שנשים מורידות את הראש שמקללים וצועקים עליהן, לא אצלי.

אם ה' רצה לעשות תסריט דמוי סימס על חיי אהבה מוזרים (או התאהבות) אז הכל נכתב עליי. כבר 6 שנים כמעט אין לי בן זוג, אני לא מתפשרת ויודעת מה שאני רוצה וגם האקס שלי שרט אותי למספיק שנים במילים שלא אחזור עליהן פה, בעיקר בפרידה.

ואז... אוניברסיטה, התאהבתי בד' עליו חפרתי הרבה בפוסטים של 2017-18, בחור מעדה סגורה מבית דתי, אהבה נכזבת וכואבת כל כך, חשבתי שהוא יוצא עם מישהי מהתואר והיו שמועות שראו אותם מתנשקים במעונות, בסוף סתם כביכול היו ידידים. לכאורה. הוא לא סבל אותי וזה שבר לי את הלב, ניפץ לי אותו. בין שנה ג' לד' הוא התחתן וזהו.

אחר כך היה מרצה שנדלקתי עליו והוא גם היה אומר לי להגיע בסוף השיעור ומשוויץ בפניי על דברים שהוא עושה בעבודה שלו מחוץ לשעות ההוראה, בהתחלה לא הבנתי אבל אחר כך שראיתי שהוא דפק לי מבטים... הבנתי. מרצה דוגמן ברמות.

אחר כך נדלקתי על בנאדם בהתלמדות שלי- מאוד בכיר ומשכיל, גבר מושך, טוב לב ו... וואו. אבל נשוי+ ילדים וגדול ממני ב22 שנים. מלבד הכרות מאוד מאוד שטחית לא ראינו אחד את השני וכמובן שלא היה חס וחלילה קורה משהו.

ואז... הגעתי לעבודה הזו ונדלקתי, כן אני מרגישה את זה בלב שלי, על בחור בן גילי שאינו חולק איתי את אותה הדת. אני מביטה בעיניים הכחולות עמוקות שלו (לא תכלת... כחול) והן משדרות המון רוך וטוב לב ובא לי... כל כך בא לי לאחוז בו ולנשק אותו... אני כל כך נמשכת אליו פיזית וגם מרגישה שנפשית באיזה מקום, אנחנו חולקים את אותם ערכים ואני אוהבת לראות את זה. אני מרגישה שגם הוא מרגיש משהו, הוא מסתכל עליי בחיבה ובצורה שהאקס שלי הסתכל עליי לפעמים בתקופות הטובות שלנו, ובא לי... כל כך בא לי לתפוס אותו ולנשק אותו, ללטף לו את הפנים ולאהוב אותו, פשוט לאהוב אותו.

ה' תשלח לי בבקשה גבר כמוהו רק יהודי בבקשה... מצד אחד אני אוהבת לחשוב עליו ומצד שני כואב לי כי אני יודעת שזה לא יעבוד לעולם.

כואב לי.

עצוב לי.

זהו.

הגיע אלינו אי שם ב2010 לעזור לנו לסיים את השנה עם אחת מבגרויות הריאליות, המורה בדיוק יצאה לחופשת לידה.

הוא בדיוק פוטר ממקום העבודה שלו, בנאדם משכיל לכל הדעות, מהנדס. נשוי טרי שפוטר, מסכן.

אני זוכרת אותו צעיר ורענן, בן 28 וקצת, מורה שפעם ראשונה קיבל כיתה, תלמידים חנונים וחרשים ככל שיהיו אבל עדיין בני נוער שפשוט התעללו במסכן. אני זוכרת שיום אחד התפוצץ לו העט בחולצה והוא ניסה להתעלם מהשאלות והצחוקים של הנערים בני ה16.

עשינו לו חיים קשים, גם אם זו לא הייתי אני באופן ישיר.

אני זוכרת שיום אחד נכנס מישהו להעביר לנו משהו וזה יצא בדיוק על השיעור שלו, הוא ישב אחורה, האורות היו כבויים בזמן שהוא הציג לנו סרט וקלטתי אותו, את א' המורה בוכה, בוכה שכל הפנים שלו הפכו לאדומות ומקומטות. 

ריחמתי עליו.

גם נשוי טרי מפוטר.

גם מפוטר בעוד שהוא משכיל וכביכול צריך להיות מסודר.

גם הכיתה החנונית של השכבה שעושה לו בית ספר.

בחור צעיר, אולי שנה וקצת מהגיל שבו אני נמצאת היום...

והסיטואציה הזו שאני נמצאת בה עכשיו, עם המנהל, הקולגות והאווירה שגורמת לי לא פעם לבכות... מזכירים לי אותו.

לא פעם חשבתי לשלוח לו הודעה בפייסבוק,

להתנצל אפילו שלא אני הייתי מהנערים המתעללים ואני עוצרת את עצמי.

א' אני מאחלת לך שיהיה לך רק טוב... היחס לא הגיע לך א'.

שני פוסטים ביום, כן, הרגשתי שאני חייבת לכתוב על זה.

עריכה: לימדתי את הילדה שאמא שלה עובדת עם אמא שלי והיא לא הזרימה לי כסף תמורת השיעור, הבת שלה דחתה את השיעור בדקה ה99, איחרה לי ביום שישי לשיעור כי היא לא הטעינה את הפלאפון ואז הזום התעכב בכ20 דקות וגם מה שהגיע לי עובר הלנת שכר. הלנה אולי זה מלשון לינה? יעני הכסף שלי נח במקום שהוא לא שלו? מה זו החוצפה הזו? רשמתי לה הודעה, היא קראה ושום תגובה, אני בשוק. זו הפעם השלישית שהיא עושה לי הלנה והפעם המיליון ואחת שהבת שלה, שנהנית בשיעורים שלי כי היא אומרת את זה לאמא שלה ולא חוסכת ביקורת כשצריך דוחה את השיעור, לא מתייצבת בזמן לזום, גורמת לי לצאת מהעבודה ואז אומרת שהיא לא יכולה, האינטרנט נתקע, הסוללה נגמרה, הקצבת הזמן לאייפון נגמרה, הזום לא עובד, הזום לא מתחבר. דיייייייי אז פיצלתי שיעורים, ספגתי ביטולים בדקה ה90. לא עוד. די, במיוחד שהשעתי שלי יותר גבוה מהשיעור הפרטי שלה ושעות נוספות בכלל לא רואות את השכר לשיעור. די! רציתי ללמד כי אני אוהבת את זה, כי חשוב לי לראות התקדמות, לא עוד איתה. מזלזלת בלי הכרה. די.