אני אוהבת לדעת שיש לי אפשרויות בחיים.

התענגתי במשך שנים מהידיעה שיש לי כאן מפלט למקרה שארצה לכתוב, גם אם זה קרה אחת לשנה.

לפני כחודש הגעתי לנקודת משבר וניסיתי להיכנס לבלוג ולפרוק.

כשלא הצלחתי לעשות את זה- הבנתי שהחבל סביב ישראבלוג התהדק יותר מידי, והוא נסגר.

לא האמנתי שזה באמת קרה, אבל אחרי שחיפוש דף הכניסה דרך גוגל לא הניב תוצאות-

קיבלתי והשלמתי עם רוע הגזרה.

עברו השבועות, ולמרבה ההפתעה קיבלתי התראה למייל על תגובה לפוסט שלי.

"זו בטח מתיחה", חשבתי לעצמי, ונכנסתי לקישור לכתיבת תגובה, עדיין מתקשה להאמין שזה אמיתי.

אבל לא...ישרא חזר לחיים.

נתקפתי בפרץ של שמחה מהולה בעצב, כי הבנתי ששוב הוא חי על זמן שאול.

אז נכון, אני אוהבת לדעת שיש לי אפשרות לכתוב כאן גם אם בפועל אני לא באמת עושה את זה,

אבל בחייאת.....

למה לשחק בנו?

אם נתתם לנו אפשרות, תשאירו אותה