לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  reflect

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2021

לילה מוזר


התעוררתי ללא סיבה בשתיים בלילה, התחלתי לקרוא ספר סיפרים קצרים של מדע בדיוני, מהספרייה המטורפת של אמא שלי.

אמא שלי הסבירה לי מבלי שממש ביקשתי שההערות ליד התוכן עניינים המדרגות את הסיפורים הוא בכתב ידו של האקס המיתלוגי שלה, שכמובן יומיים קודם הסבירה שהחנות ספרי יד שניה שהייתה בבעלתו הייתה מנוהלת גם עם שותפו המשתתף החביב עלי באח הגדול.

שקעתי לשני סיפורים, כשבשלישי עלתה לי בתחילתו מוזה על המחזה-ספר שאני כותבת, המחשבות לגבי זה פתרום התחילו להתארגן;

אלוהים ישמור התחלתי לכתוב פה את הרעיונות שלי עד שקלטתי שאני לא באמת סומכת על זה שאף אחד פה לא באמת יעלה על דעתו שאני עלולה לכתוב משהו גאוני@@ אבל זה עלול להיות ברור מדי שזה גאוני, פאק, אני כזאת מי שאני שזה לא מה שאמורים להיות כדי לכתוב משהו גאוני. אבל אני מתחילה להשקיע בזה עכשיו, ואני אקח השראות, ויש לי עניין ומוטיבציה ופאק זה אמיתי שיש משהו שמצליח להוציא ממני עניין ככה.

זה בטוח גם הכדורים, אולי לא יהיה כזה רע להעלות מינון. 

וגם נראלי שאני מוסיפה שם שני; שלכת

זה לא ממש יעזור לי עם העובדה שעוד שנה וחצי אנחנו כנראה נעזוב את הארץ, זה כזה Shalehet או Shallehet

הבן זוג שלי בטוח לא יזרום על זה חחח

וואו אני פשוט שוקעת כל פעם, כל פעם זה נורא אני מעבירה ימים שלמים על לשקוע לפה ולשם ולשום דבר אין משמעות הכל נגמר בזה שאני סוגרת את הלשוניות ומחפשת חוסר מטרה חדש. אין לי בעיה עם הילדותיות המחאתית שלי, אבל למה כלפי עצמי בחייאת דינאק לכי תעשי הצגות לאנשים או משהו, מה את רוצה ממני? אבל כן נו מה החיים האלה פאקיג קשים לאנשים שחושבים כי זה לא שאתה מגיע להמון מסקנות חיוביות ואני כל כך לא מאמינה בעולם שכשאני כן אני חייבת להאמין בכל הכוח עד הסוף בצורה עד הכחשתית או שלא מאמינה עד שאני מתכסה בהשפלה העצמית שלי. בתוך כל הרעש הזה יש אותי שרוצה שניה שקט אז היא אומרת נהנהנהנהנהנה בקול רם כדי שכולם ישתקו לרגע. 

עובדתית יכול להיות טוב, אני צריכה להישען לשם, לנסות כן לעשות מדיטציה, לנסוץ להתמיד ללכת, כל הקטע של לאסוף עלים ולעשות יצירה עובדת וגם גורם לי ללכת בלי לשים לב שאני הולכת. 

הכל די חיובי סך הכל אבל גם מוזר. אני ממש צריכה שאני חוזרת לעשות נקיון לבית לסדר שיהיה ממש נעים להשקיע בזה כאילו זה כל מה שחשוב בעולם ואז לתת צאנס לראות אם דברים טיפה נרגעים ביננו. השיחות בטלפון ממש טובות וזה ממש כיף כי אנחנו לא רבים בטלפון למרות שכן התבאסתי עליו שהוא לא ראה איתי האח הגדול ודיבר עם חבר שלו מארצות הברית, אבל עד כמה שאני יכולה לעבוד עליו שזה ממש פוגע בי אני מניחה שזה יהיה די דבילי לנסות להעמיד פנים גם עבור עצמי. אז כאן יש לי פרופרציות אבל השאלה אם שם גם יהיה? הכל באמת כזה בגלל כמה שאני מעפנה? זה מאוד הגיוני סך הכל כי אפשר להגיד שהרבה זמן בקשר לא הייתי בכלל נוכחת, אבל אני תמיד נוטה לחשוב על הגרוע מכל וזה יהיה ממש ממש נחמד אם זאת באמת תהיה המציאות ויכול להיות לנו גם מאוזן יותר ביחד. 

עם הידיד היה מוזר, תמיד מוזר כשאנחנו לבד, אני לא יודעת למה מוזר לי כל כך וכל מה שאני מנסה להדביק אותו מרגיש מאולץ, אנחנו ידידים כל כך הרבה זמן ודווקא עכשיו אשכרה אנחנו מסתדרים על אמת בלי לריב בכלל או להתבאס, אז כיף ודווקא בגלל זה ברור שמוזר לי, אולי תמיד היה מוזר לי ופירשתי את זה בגלל שהוא היה תמיד הוא? אין לי מושג.

אני מתחברת לאנשים מאוד מאוד מוזרים, אבל מאוד. מאוד. אין פלא שהביצה הזאת חמימה לי. אבל כאילו תמיד צחקתי בלב על האקס שאין לו מושג כמה החבר הכי טוב שלו לוזר מכוער ופתטי למרות שמההה אתה רציני זה צועק לך בפנים, כלומר תקופה חשבתי שהוא יודע וזה מצחיק אותו באיזשהי רמה אבל פתרום הוא התחיל דבר על זה שהוא חושש שהוא מסתובב עם מישהו כזה כי מה זה אומר עליו? ואני כזה ואוו הוא באמת יצור ברמות ואין לו מושג איך הוא מוצא זיון. ואהבתי את זה בו, שהוא יצור כי הרגשתי יצורה גם. אבל אני יצורה במובן הסקסי של פיה הורסת שמרגישה שהיא ילד שמן ומחוצקן אבל זה עדיין הולם אותה, והוא פדופיל. 

בכל מקרה, אז אני כמוהו!! אני אספתי סביבי אנשים שצריכים החלה בכמויות שאף אחד לא יודע לתת להם כי זאת הדרך שידעתי לקבל אהבה דרך לתמוך באנשים. פתאום כקשרים מתאזנים ואני מבינה שאני לא רוצה להיות שבויה ברעיון שאני יכולה לעזור אלא להתחיל לעזור לעצמי באמת. והם שבויים במה שהם שבויים או כבר לא אבל הקסם של הקשר משתחרר ונשאר משהו שאת לא יודעת בדיוק מה הוא או מי הם לפעמים.

קל לנסות לרצות אותי כי אני מחפשת ריצוי, מחפשת שיגידו לי נכון נכון אמן אמן את יודעת, כן כן ואו ואיזה כיף שאת כאן. 

אני מדברת המון כאילו אני בדיבייט, וזה הכי אירוני כי תמיד חשבתי את זה על אח שלי וקצת צחקתי עליו.

אני בטוחה בדברים שלי באופן לא באמת סביר, כי הרי לא באמת מאמינה בדברים שלי, אבל אם מישהו פה מולי ואני צריכה להגיד משהו אז בטח כן ואוו אני יודעת הכל אמן. 

כל הדמות הזאת שאני, אני לא מבינה איך אנשים מזדהים איתה?? מה? יש דמות היא עושה דברים אבל זה לא מה שהיא מאמינה בהם או יודעת שנכון אבל זה לא ממש משנה כלום רוב הזמן, חלק מהזמן זה כן אבל זה לפעמים מרגיש סתם אקראי שפשוט הסרט מראה את מה שאני רוצה לראות אז זה מרגיש שכן הנה אני מחליטה ועושה ומצליחה. 

המשפחה שלי לחלוטין לא מודעת לכמה הם פרווילגים, מפחיד אותם אפילו לנסות לדמיין כמה, והם אוהבים לדבר על צדק זה מה שרע בסיפור, כי מילא תהיה פרווילג אבל אל תתיימר לנסות להבין מה טוב לחברה. מי זאת החברה הזאת? אתה והבת זוג שלך? חה. 

הוא לא בכלל חושב שיש אנשים שנולדים לתנאים בהם הבחירה שלהם היא רק על סמך מה שהם ספגו ולמדו ואין להם באמת ברירה אחרת, זה גם לא שהם בחרו את הגנים שלהם בכל אופן. כן כולנו כאילו מזה מזדהים עם הלאום והמשפחה והרעיון הזה שאני זה אני אבל סליחה......... מישהו טרח לשאול אותך משהו על זה? לא... אז כאילו אתה מוכיר תודה על מה? ביקשת להיות בחיים? מה להיות בחיים נתן לך? אה אתה פריווילג סליחה. אני לא מצליחה להבין אנשים שכל כך נהנים להיות בחיים. כלומר כם כשזה טוב, וזה יכול להיות סבבה לגמרי, זה עדיין לא כזה משהו. ועוד המחשבה שיש מצב שאני צריכה לעשות עוד אינסוף גלגולים בגוף של בני אדם עם כל הטמטום הזה ואו. 

אני רוצה לנסות להשקיע כי יש לי רעיון טוב באמת אז יש מטרה אמתית להשקיע ולהתרכז ואשכרה ללמוד עוד ועוד עד שתוכלי לעשות את זה מושלם. אני לא יודעת מה יקרה כשזה יהיה מושלם, אם זה בכלל יכול להיות, האם תמיד ארגיש שהיותי אני הורסת כל דבר שאני רוצה לעשות. ניצוצות של כישרונות אבל ליטרים של הכשלה עצמית.

נכתב על ידי reflect , 26/1/2021 04:15  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עלה לי רעיון ממש טוב, אחרי התייסרות מסויימת על גלי המחשבות שצפים בראשי שאני לא נהנית לשמוע.
אני גם מתפתה מקולות שאומרים לי שכך וכך, צוללת מהר מדי להסכמה והזדהות עם כל קול שעולה.

אני יודעת שהסיכוי שהבן זוג ירצה את הרעיון הממש טוב שלי הוא נמוך, אבל זה יכול להיות ממש מגניב אם נחפש זוג נוסף לגור איתו, לשכור בית גדול שיהיה בו אפילו לכל זוג שני חדרים פה בצפון ככל שהבית גדול יותר זה נהיה משתלם יותר. לחפש אנשים שבאמת יהיה נחמד לגור איתם, כמו שותפים אבל בדאבל. שיהיה מספיק מקום לכל אחד לפרטיות שלו ושאיכשהו עוד יצא מזה לצמצם הוצאות. 
זה כן לא הכי מתאים לאיך שאני מתנהלת עם החיים כרגע, כלומר אני לא אוכל לזנוח את טפיול הבית ולהיות דוחה, אבל אולי זה דווקא לא רע בהתחשב שכרגע הבן זוג שלי סובל מהטינופת שאנחנו מטפחים שאצטרך לדחוף את עצמי להתחשב בעוד אנשים. אני יודעת שהוא מפחד מאנשים, ואני גם בכלל, אבל אולי לא צריך לצפות להרבה יותר מאנשים שיהיה לנו נחמד במרחב ולא מעיק ושיכולו להבין ולהתחשב בנו כמו שאנחנו בהם, בלי יותר מדי ציפיות על היכולת שלנו להפוך לחברים הכי טובים.

אני מרגישה שאני תמיד קופצת מעל הפופיק שלי לאיזשהן הרפתקאות דמיונות על מה אפשר לעשות מה אפשר לעשות

אני מלכת המה אפשר ומלכת הלא עושה את זה בסוף.

אבל זה לא כזה רע אם החלום שלנו לחיות בקהילה להתחיל בקטן ולנסות למצוא אנשים שאפשר לעשות איתם משהו (זה גם אופציה לחפש אנשים עם אוריינטציה לקיימות שנוכל לעשות מלא שיט מגניב ביחד בבית)

בעעע

אני בכלל נוסעת למרכז ולא יודעת מתי אחזור אל היפיוף שלי, מכחישה את זה ואת זה שבייסלקי החלטתי לנסות להפסיק לעשן

וש לא באמת יש לי מושג מה אני אעשה במרכז

אבל אבל

מה לעשות

תמיד קל יותר למצוא רעיון טוב לעתיד מאשר להתמודד עם עכשיו

 

 

עריכה:

הביטחון שלי היכן שהוא בארץ אחרת, אני פחות ופחות מאמינה שאני אסתדר בחיים

יחד עם זה מנסה לתת את האמון שיש לי למה שיבוא במקום לנסות לתפוס פיקוד על הגורל

אני מרגישה חסרת ערך בכל מובני המילה, לא אכפת לי שכולם חסרי ערך באותה מידה

אני מרגישה שאני צריכה לאחוז בכוח כלשהו כדי שיהיה סיכוי שאנשים יאהבו אותי

מיניות הייתה כוח ענק שאני פשוט עוד לא מקבלת שאיבדתי

הכי קל לנסות לפתות את דרך בעולם

לא משנה כמה שזה לא מצליח, זה ממשיך לבוא ולבוא ולבוא ואז את שוכחת שלא קורה כלום בכלל.

בא לי אנשים שאני אוכל להרגיש איתם בנוח ושיבינו אותי ושאני ארגיש שהם צריכים אותי מבלי שהם תלויים בי

כנות כל כך חשוב כנות, ויכולת לראות מבעד לקולות של החברה

להרגיש שיש סביבי אנשים שמבינים שהעולם דפוק אבל מנסים ליצור לעצמם עולם חדש

אני מרגישה שאני שוקעת עם הבן זוג עם חוסר היכולת שלו להכיר אנשים חדשים, בעיקר כי הם ישראלים והוא כבר במקום שהוא לא פתוח יותר לתרבות הזאת.

בא לי בשבילו את כל העולם אבל אני נובלת בתוך תחושת הזרות שהסביבה הזאת נותנת לי, עד שבסוף לא נשאר לי כלום לתת לשנינו.

לא רואה אף סיבה טובה שמישהו ירצה להכיר אותי

לדבר איתי

לאהב אותי

מבלי שאצטרך להתפשר על התנאים שלהם

(חוץ ממנה שהיא מקרה נדיר של תופעת טבע)

נכתב על ידי reflect , 22/1/2021 01:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פחדים רצונות וחלומות, הכל על אותו רצף שגולש על החרדה המפוארת

הצלחתי להפגש איתה, אחרי שלא ישנתי שוב בלילה חשבתי שזה יהיה אותו הדבר
אבל אז החלום המטורף הזה העיר אותי, בעט בי במוח והצלחתי לצאת מהבית הרבה יותר מהר משיכולתי להניח

היא הבינה, בכללי הייתה כל כך נעימה, כנה ומכילה, לא מנסה לרצות אותי אבל גם באותה מידה בנוכחות שלה מראה שאני רצויה, במילים פשוטות היא מראה לי שהיא יכולה לראות את העולם קצת  גם בעיניים שלי, בסופו גם כשהיא מוקפת אנשים יש לי את המקום שלי.

כל הבדידות הזאת התבדתה קצת, התיקוף השקט שלה אפשר לי לנקות קצת מהערפל הכבד

אני מנסה לעשות צעדים בטוחים

אבל מזה מנסה ומזה בטוחים?

חשבתי על מה אלבד היום אם נלך בסוף, כלומר אם אסכים להצטרף, נשמע שהיא הכינה את השטח במובן שהוא לא יכול לצפות למשהו שאני לא, היא הציעה שנלך לחם קר, ובא לי מים חמים למרות שפחות בא לי לחשוף שערות ערווה, אני יודעת שבסופו של יום אני אהיה האישה שמראה אותם, אבל כל עוד אני יכולה להסתתר מהיותי בן אדם שעושה דברים זה הרבה יותר קל, ואם כבר להיות מישהי אז ילדה קטנה 
אבל גאד אין לי כוח לאכול סרטים על זה

קצת שערות לא הרגו אף אחד, ותמיד אפשר להרים ידיים כדי למשוך את תשומת הלב למקום הנכון. השיערות המוזרות והארוכות בבית השחי!
היא התחילה לגדל גם בזכותי, ועכשיו אני מרגישה אשמה שהבית שחי שלי דליל מדי כי היא הפכה להיות יותר השראה ממני עם השיחונים החמודים שלה. אולי דווקא זה מה שיכול סיבה טובה לפצות בעוד מקומות עם שיער דליל ומוזר ולהרגיש פחות רע לגבי זה.

על מי אני בכלל מחשבנת? אני מרגישה שהילדה שבתוכי שפעם הילדים לידה הצביעו וצחקו על אישה שבצבץ לה שיערות חיים בתוכי ואומרים לי שזה מגעיל. אני הרבה אחרי זה, אבל לא משנה כמה אני מאמינה וחייה באיזה רוח נגדית, יש את המקומות שיש הוריקן ואני מאבדת את היכולת לכוון את עצמי, או אוויר עומד חנוק שבו אין לי לאן לנוע.

 מודלים מודלים מודלים

 

 

נכתב על ידי reflect , 20/1/2021 05:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לreflect אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על reflect ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)