ההשראה.

זה מה ששאב אותי לישרא כל פעם מחדש.

ההשראה והרצון לשתף, לשתף אנשים שמעריכים אומנות מכל צדדיה ופניה.

זה מה ששאב אותי לכאן מהאבק כל פעם מחדש מגיל 12.

פעם זה היה עיצובים, אחרי זה סיפורים, אחרי זה בלוג דיכאון בדיוני. הפסקה. אחרי זה שוב סיפורים, אחרי זה הפסקה של שנים.

ושוב אני כאן, רק שהפעם אני כבר לא ילדה קטנה וחסרת מודעות שישרא היה יותר ממשחק במחשב.

אני נערה שמחפשת טוהר. גלמים. יהלומים שלא זקוקים לליטוש.

אז מה עכשיו?

עכשיו כותבים וכותבים, וטורפים מילים של אחרים כאילו לא קראתי משהו טהור ואמיתי שנים.

אהה מכר חדש-ישן שלי, בשל לי סעודת מילים כי אני בעוני ורעב מאז שעזבתי את ביתך החם והצנוע בבפעם האחרונה, בשל לי סיפור, שיר ופסקה על כמה חייך נוראיים - בשל כמה שתוכל, את כל מה שיש לך כי מילים לעולם לא יגיעו עד נפש,

ואני רעבה.

בשל לי הכל

הכל חוץ מבולשיט,

אני אלרגית.