אין לי כח לתגובות פעם ראשונה ביותר מעשור שהסרטן הזה קיים. אין לי כח לשטויות האלה. למה אני צריכה ולידציה מאנשים זרים? אתם לא מבינים כמה השתניתי בתקופה שאני לא כותבת פה עשרים פוסטים ביום. אפילו שאני נכנסת לפה כל יום לקרוא פוסטים של אחרים ומנסה להכנס לבלוג בלי לבזבז את החבילת גלישה הבכלל לא יוקרתית שלי. תסדרו את זה כבר באמא שלכם נמאס לי כבר לחפור לכם על זה פעם בחצי שנה כמו איזה מטרידנית מזכירים לי מישהו שדיברתי איתו בטינדר שאמר לי חח יא שעירה בידיים אז ניתקתי לו את השיחה ואז הוא התקשר אליי כמה פעמים בוכה 😳 לולי מה אתה רוצה. חסמתי אותו ושלח הודעות בכל הרשתות החברתיות שלי השם יודע איך הגיע לשם😳 והתקשר אליי פעמיים אחרי המקרה כל פעם בהפרש של כמה חודשים. קריפ רציני!! כולה רציתי ללכת לפסיכיאטר 😡 והייתי ממש בלחץ אני שונאת לצאת מהבית ואנשים טמבלים. נשבעת שאני רואה אותו מגיב במלא קבוצות ואצל מלא אנשים שאני מכירה בפוסטים וכאלה ואני מתאפקת. כזה טיפש וסימפ ומכוער.... 

אני באמת מרגישה שמאז שעזבתי את הלימודים במוסד בעל השם המפוקפק אני קצת יותר מעריכה דברים מסויימים 😳 אפילו חזרתי לכתוב בצורה כמעט יומיומית אחרי ששנתיים התנגדתי לכך 😳 כנראה שטיפולי אסקטמין עוזרים 😳 עכשיו רק צריך שה פסטרמה תעבור 😳 זה לא יקרה לדעתי..... 

אני בטח ממש אצחק על הסגנון כתיבה הזה מחר בבוקר אבל לא נורא. אני ממש לא סובלת לקרוא את עצמי לפעמים ולפעמים נהנית. אני כבר לא כותבת סיפורים הזויים, המקום המפוקפק גרם לי לסלוד מכל דבר שעשיתי לפני גיל 19 ואני די בעד כי יש פה דברים בבלוג שכתבתי ממש הזוים שאני לא מוחקת כי הם באמת זכרון משעשע אבל בואו רציתי להוציא לאור את החרא הזה פעם😳זה מגוכח😳 אני באמת חייתי בסרט רע אבל לא נורא לקחתי השראה מכמה ילדי פלא מהפייסבוק שרצו להוציא ספר וכתבו ברמת כתיבה של הסיפורים באתר הסקס של ענת או איך שלא קרו לאתר הזה.... 

אני לא חושבת על לימודים בכל תחום שקשור לקולנוע/כתיבה/אמנות, אפילו שכל החיים ציירתי על שולחנות, עשיתי חמש יחידות אמנות לפני שסיימתי את הבגרות בתנ״ך, גם אם ציירתי רע אנשים תמיד זכרו אותי כבן אדם שלא מצליח להתרכז וכל היום מצייר. זה הדבר העיקרי שעשיתי לצד הכתיבה בבלוג הזה לאורך העשור הזה בחיים שלי. ובשנים האחרונות אני נאחזת בעצמי לחזור לצייר, כתחביב, ולכתוב, כתחביב, אני אוהבת לכתוב. לעצמי. אהבתי לכתוב לבלוג. אהבתי לכתוב לקורסים מסויימים, היה קורס תסריטאות שלמדתי בו המון והיה הדבר הכי טוב בלימודים האלו. אבל אני לא חושבת שאני מספיק מוכשרת כדי להפוך את זה לקריירה וגם חושבת שזה די שאפתני לחשוב שדווקא אני אצליח מכולם. אני אוהבת ליצור, אני אקנה אייפד ואחזור לצייר ויהי מה, אולי אקח קורסים כי אני מתגעגעת לעבודה בסטודיו אבל אני בחיים לא אחזור למסגרת כזו, לדעתי זה קשוח והופך את רוב האנשים לנרקסיסטים או לאובדניים ואופס לא רוצהההה. 

מגניב לראות בלוגים חדשים פה שלא ראיתי בחיים. זה מוזר שיש פה עדיין כותבים. אני זוכרת את עצמי ילדה בת 13 כותבת מהאשפוז פה וילדה בת 171615 כותבת שטויות מהפנימיה או מהאשפוז או מכל פינה שהייתי בה. אני יכולתי לכתוב פה שלושים פוסטים ביום...... זה הזוי. 

הזוי.