אתמול לא עדכנתי - יום עמוס .. מצטערת. (הייתי בכנס של הצבא של התפקיד שאני הולכת אליו).
בקיצור, היום אני דווקא רוצה לפרוק על שיחה עם האקס שהייתה לי ביום שבת - שלשום.
זה התחיל בזה ששלחתי לו הודעה אם הוא ממליץ על התפקיד שלו בצבא לבנות (חברה שלי שובצה לזה ורצתה לדעת).
זאת הייתה מה זה טעות לשלוח. לא דיברנו כבר שבוע (שיא בשבילנו) וסתם שלחתי. אוף.
השיחה התגלגלה ושאלתי מה איתו. ידעתי שהוא עובר תקופה לא פשוטה בחיים ואחרי כל החרא עדיין רציתי לעזור לו.
הוא ענה בקרירות לכל שאלה שלי, וחשוב לציין שגם ענה אחרי איזה שעה לכל הודעה למרות שהיה מחובר.
באיזשהו שלב קטעתי את השיחה ואמרתי "אני מבינה שלא בא לך לדבר, זה בסדר. לילה טוב :)".
והוא הגיב לי "לילה טוב מאמי". אוקיי .....
בקיצור החלטתי לחסום אותו. די בשביל מה אני צריכה את זה.
שעתיים אחרי הוא התקשר ושאל למה חסמתי, ואז התחלנו לדבר.
אמרתי לו שאין לי טעם להשאיר אותו בוואטסאפ שלי כי בשביל מה שנדבר, והוא אמר שלא נדבר אבל שמתוך כבוד אסיר את החסימה.
ואז הוא אמר לי משהו שלא אמר עד היום "המשכתי הלאה כבר".
לפני שבוע התקשרת אליי בוכה שאני לא אהיה עם אף אחד ושאתה אוהב אותי וכבר המשכת ?
יש שתי אופציות - או שהכרת מישהי, או שאתה משקר.
הוא היה מחובר המון המון בימים האחרונים (כן עקבתי. אני מרגישה מטומטמת) וזה סוג של מצביע לי על זה שאולי ישלך מישהי.
אחרי הפרידה באמת רציתי שתהיה לו מישהי כי הרגשתי שהוא מעיק על החיים שלי.
התקשר כל הזמן, מנע כל התקדמות שלי עם רועי, ורציתי שיתקדם.
ואז ברגע שאמר לי את המשפט 'המשכתי הלאה' , לא ידעתי מה לעשות.
אני אמנם לא אוהבת אותו, אבל פתאם לדעת שהבנאדם כבר לא אוהב אותך .... זה הזוי.
השיחה הייתה בלילה, וכשניתקנו היו לי תחושות קשות.
הבטן שלי התהפכה, וכל העייפות שהייתה לי 5 דקות לפני השיחה נעלמה.
לא הצלחתי להרדם. התהפכתי מצד לצד ולא ידעתי מה לעשות.
חשבתי עליו, חשבתי על הביחד שהיה לנו.
פעם ראשונה שנזכרתי אשכרה בתקופה היפה שלנו ולא בחודשים האחרונים של הקשר שהיו סיוט.
פתאם יכלתי להרגיש את הריח שלו, את המגע שלו, את הנשיקות שלו...
התחלתי לחשוב איך הוא מסתדר. אין לו חיים קלים ותמיד אני זאת ששימשתי לו כדמות חברה/אמא/פסיכולוגית.
הייתי אצלו כל יום או הוא אצלי ועזרתי לו.
ופתאם זהו.
יום למחרת כשקמתי הבנתי שאני באמת לא אוהבת אותו, ושכל התחושות הרעות של אתמול היו סתם געגועים שנבעו מבלבול אחרי השיחה.
אבל עדיין זה הטריד אותי.
לא אמורים להיות געגעועים או בלבול. לא!!
עברתי הלאה, אני בקטע של רועי.
למה חשבתי עליו ?
גם עכשיו כשאני כותבת את זה אני מרגישה שהבטן מתהפכת.
פתאם אני רואה את הצדדים היפים שלו.
אבל אז כשאני נכנסת למשל למדיה (תמונות) ששלחנו אחד לשניה בוואטסאפ פעם, או קוראת שיחות,
אני כאילו שמחה שיצאתי מזה. מהתסבוכת הזאת שקוראים לה ___ (השם של האקס).
אז התחושה הנכונה היא בלבול.
לא כעס, לא עצב, לא אכזבה. -בלבול-
כי לגמרי אין לי מושג מה אני מרגישה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
An anonymous writer
