לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Nienor


בלוג חירום

Avatarכינוי:  ניינור

בת: 5

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2020


הנה אני מול דף העריכה האהוב והמוכר.

מקשיבה למוזיקה איכותית שגיליתי בזכות כותבים אחרים.

רגע נכון לשקוע במוזיקה, בעולם של צלילים.

 

השתתפתי היום באזכרה.

פאקינג אזכרת זום, הייתם מאמינים?

חשבתי ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה, שעדיף שלא להכנס לקישור.

בדיעבד הבנתי שכמעט הצלחתי לבודד את עצמי, הדבר האחרון שהייתי צריכה לעשות.

 

נכנסתי באיחור וישר ראיתי את הפנים הבוכיות של מ' והעיניים הגדולות שתפסו אותי באותו יום כשלגמרי במקרה הכרנו.

ככל שהאירוע התקדם האשמה פגה ואותה החליפה הכרת תודה על שלא נשארתי לבד. הריחוק הפיזי לא אומר שהנפש גם צריכה.

הקשבתי למילים שלהם, שירים, תיאורים יפים ונוגים, געגועים.

לא הכנתי דברים מראש, לא הייתי מסוגלת להתחיל אפילו.

לקראת הסוף כששאלו אם מישהו רוצה להגיד משהו אזרתי את הכוח. שמחה על כך.

 

אחרי שדיברתי אבא שלה פנה אלי. הוא סיים במשפט "שמרי על עצמך - גם עבורך, וגם עבור אוהבייך".

והנה עכשיו אני מדברת עם מ'.

"את הקשר שלי ושלך הייתי מגדירה כריפוי" היא כתבה.

לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. היא כל כך משמעותית עבורי.

 

 

נכתב על ידי ניינור , 17/10/2020 01:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להחזיק מעמד


מרגישה רע

תחושה פיזית על רקע נפשי

ב ל ת י   נ ס ב ל ת

דחף חזק, אנרגיה באגרופים ויעד אחד

קרובה ללהכות את עצמי

ולכן אני כותבת

להחדיר בעצמי מעט הגיון

לרכב על הגל

אין אוויר - נשימות ארוכות

לא אכפת לי מעצמי - איך תסבירי לו את הסימנים הכחולים?

לכי לסלון, אמא שם. תגידי שאת מרגישה רע, אולי רק תבקשי חיבוק.

אפילו אל תאמרי כלום. העיקר שזה מקום בו לא תזיקי לעצמך.

תקשיבי שוב לשיר הזה, תסיימי לכתוב, קומי מהמיטה, צאי מהחדר החשוך אל הסלון, שם תהיי בטוחה מעצמך.

התחלת לראות דרדוויל. יש שם את השחקן החמוד מהסרט האהוב עלייך. יש גם את האנימה שאת רואה שוב עם אחותך.

תצפי במשהו. תני לסדרה להסיח את דעתך. להעביר את הגל.

קדימה, את יכולה.

 

ניינור.

נכתב על ידי ניינור , 9/10/2020 18:40  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



intrusive thoughts


כל הפלייליסט בעבודה דופק לי בראש ובא לבקר כשאני מנסה לישון אבל כל פעם שיש אביתר בנאי עולה לי חיוך.

חוץ מזה היה שיר אחר שכל פעם תפס אותי והיום סוף סוף נפל לי האסימון שאלו "איפה הילד". מאזינה לו בלופים כעת.

אני עדיין זוכרת את ההופעה, רוב הקהל היה המבוגרים שלא הצליחו לשמור על עצמם ישובים בכיסאות, חזרו להיות נערים ונערות.

 

יש בעבודה סכין יפנית נורא דקה וכל כך חדה וקלה לשימוש.

כל פעם שאני משתמשת בה או שהעיניים שלי מתעכבות עליה יש לי מחשבות שאני לא מתגאה בהן.

כמה יהיה פשוט ומהיר להחליק אותה לתוך התיק, לקחת הביתה, לבהות בה כמה זמן ולהשתמש בה על עצמי.

מדמיינת אותה מחליקה בקלות על הזרוע הפנימית או הירך. עדיף את הירך, פחות גלוי.

זה מעביר בי רעד ואני מכריחה את עצמי להסיט את המבט, להתנתק, להמשיך הלאה.

 

 

פישלתי. עשיתי משהו שאני לא אמורה לעשות וכבר חשבתי על זה הרבה והבנתי בדיוק למה. לא שזה מצדיק אבל זה עושה קצת סדר.

תחושה מוכרת של עומס בבית החזה, תחושה שזה רגע גנוב וזמן שאול, כובד שהציק יותר ויותר והתלבטות האם זה משהו לשמור לעצמי או לספר לו.

דיברנו. הוא היה צריך לעכל, להבין יותר, לסדר את הרגשות המעורבבים שלו.

לא הייתה לזה אותה משמעות אלמלא מה שקרה לפני שנהיינו יחד, הדבר שהוביל אותנו להחליט שאנחנו בכל זאת נותנים זה לזו צ'אנס.

אמרתי משהו שלרוב אנשים מודעים אליו אבל לא מביעים בקול והוא הסכים, שמערכת היחסים שלנו לא נצחית, ויהיה לה סוף.

מה שכן, בינתיים אני אוהבת אותו. עמוקות. יש לנו עוד טוב לעשות אחד לשני, הרבה תמיכה וגיבוי להעניק בזמן שהשני צומח.

 

ניינור.

 

נכתב על ידי ניינור , 7/10/2020 21:34  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לניינור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ניינור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2020 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)