נגמר בית ספר. הסתיימה עוד שנת לימודים. ונוספו עוד נכשלים לחיים שלי.
הציונים שלי, כפי שאבא שלי קורא להם "מבזים", לא היו הצלחה משגשגת. 3 נכשלים. ספורט, מתמטיקה וחינוך תעבורתי.
ההורים שלי כמובן רוצים להרוג אותי אבל זה לא מה שאני רוצה לדבר עליו היום, אני רוצה לדבר על ההרגשה שהנכשלים האלה נתנו לי.
הם גרמו לי לחשוב שזהו נכשלתי בחיים האלה, לא יצא ממני משהו רק בגלל שאני לא גמישה או לא עברתי תיאוריה. זה גרם לי לתחושת אכזבה גדולה מעצמי, כאילו פגיעה חזקה בכבוד שלי. אני השקעתי שעות במתממטיקה ולא הצלחתי להציל את הציון שלי אבל לפחות המגן שלי הוא 70. ספורט אני לא גמישה ויש לי בעיות בריאותיות מה שהקשה עליי מאוד להצליח בנושא. וכמובן הנכשל הגרוע ביותר- חינוך תעבורתי. אני לא מאמינה שלא הצלחתי לזהות תמרורים, פאקינג תמרור הכשיל אותי. עכשיו אני מבינה למה אומרים שנשים לא יודעות לנהוג והיום אני מבינה שאני לא יכולה לצחוק על זה יותר כי אני בוודאות יהיה אחת כזאת.
אני לא יודעת למה הנכשלים האלה משפיעים עליי כל כך אולי בגלל שזה מוכיח את הטענה של ההורים שלי שבאמת לא יצא ממני כלום. אז באמת לא יצא ממני כלום? מה אני יעשה עם החיים שלי? איזה עתיד יש לי? אני בכיתה י"א אני צריכה לדעת בערך כיוון. לפי הבלבול והחוסר הצלחה אפשר להגיד שאין עתיד. והנכשלים ההם זה הוכחה חיה לזה. לכלום שממתין לי. לגור עם ההורים ולמלצר זה אולי הסיכוי שלי בחיים האלה. למה אני כל כך פסימית פתאום? אני יכולה לעשות את זה. אני יכולה להשתפר. אני יעשה ישלים בגרויות בזמן צבא או אחריו. אני יצא עם 5 יחידות מתמטיקה, 100 בספורט ורישון נהיגה נוצץ. או שלא...
אז הנכשלים האלה באמת יקבעו לי את העתיד? נראה לי שאני לומדת מהם רק משהו אחד. הייתי צריכה להשקיע, לא הייתי צריכה להתעסק בבעיות האישיות שלי כל הזמן, זה לא עזר לי בכלום. אם הייתה לי עוד הזדמנות הייתי מנסה ככל יכולתי. לפחות עכשיו יהיה לי מסר כלשהו לילדים שיהיו לי או אחיינים כלשהם. בטח כל פעם שהם יעשו צרות יגידו להם שלא תצאו כמו דודה שלכם. מתאים לאחים שלי לומר את זה.
הלוואי הייתי יכולה לקפוץ לביקור קצר לעתיד רק לראות מה הולך איתי , אם באמת אני סיפור עצוב או יותר מזה. כל מה שאני יכולה לבקש. אולי מגדת עתידות תעזור או איזה מדיום או משהו, לא חסר אנשים שטוענים שהם יודעים את העתיד. אבל האם הם באמת יודעים את העתיד שלי? ואם הוא באמת עצוב אני יכולה לשנות אותו? לתקן? לשפץ? כנראה שלעולם אני לא באמת ידע..
בנתיים כל מה שיש לי זה הרגשת האכזבה והנכשלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
