הוא היה האהבה הראשונה והאחרונה שלי. אהבתי אותו כמו שבחיים לא אהבתי מישהו ונפגעתי כמו שבחיים לא נפגעתי מבן אדם. לפני שנה בדיוק הכל קרה, לפני שנה הייתי בוכה לעצמי במיטה כועסת על מה שקרה- איך הוא מסוגל? כמה שנפגעתי הוא בחיים לא ידע ובחיים לא יבין. ועכשיו? מי חושב עליו בכלל? אני נגעלת ממה שקרה בנינו, מהאהבה העיוורת שלי כלפיו. ואחרי שנה הוא החליט שהוא רוצה לדבר. על מה? לא מוכן להגיד.
אחרי חודש של נסיונות לראות אותי נפגשנו, בלילה, היה קר והייתי אצל חברה. הוא התקשר בבום ואמר שהוא למטה. אני נלחצתי ולקחתי לה מהאיפור שיחשוב שאני יפה אחרי כל הזמן הזה, הוא התקשר שלוש פעמים הלחוץ הזה ובסוף ירדתי. כשירדתי אני רואה אותו והמומה. הבן אדם גדל בחצי. נהיה שמן! הוא לקח אותי לאיזה גינה והתחלתי לרעוד. מהלחץ מהקור אני חושבת ששניהם. הוא התחיל לדבר לשאול אותי מה חדש אצלי אם היה לי מישהו והתחלנו לדבר על היום יום. ואז הוא התחיל להזכיר לי את היום הראשון שראיתי אותו. היום הכי מפדח אולי שקיים. מרוב ביישנות פשוט התעלמנו אחד מן השני אחרי שדיברנו שלוש שעות בטלפון. באותו הזמן, אני עדיין רועדת ובלב רוצה להקיא אבל מנסה להראות לו שהכל טוב וכבר מתחילה להבין שהוא רוצה לחזור. הוא ניסה להרשים אותי, סיפר לי כמה שהוא לארג' וטוב למשפחה שלו. ניסה לגרום לי לקנא. ניסה להגיד כמה שהוא חשב עלי, כמה שהיה מדבר עלי עם חברים שלו. וכלום לא עבד. או שהוא טיפש או שאני כבר לא התמימה כמו פעם ופשוט לא האמנתי לכלום וגם אם כן זה לא הזיז לי. בסוף השיחה הוא שואל אותי "אז מה את אומרת?", "על מה?" עשיתי את עצמי כאילו אני לא מבינה. "את רוצה שנחזור?". בלי להניד אפעף, בלי להרגיש חרטה או חשש שהוא יפגע, אמרתי לו לא. אנחנו שונים מדי תירצתי לו. התבגרנו השתננו ועכשיו אנחנו במקומות אחרים בחיים. וזה נכון אבל זאת לא הסיבה. לא רציתי שירגיש רע עם עצמו עוד יותר וידע שאני בחיים לא אשכח את מה שהוא עשה לי ואני בחיים לא יחזור למצב הזה. הוא החזיר אותי הביתה והלכתי לישון. בבוקר כשקמתי הרגשתי ניצחון. ניצחתי את הלב השבור, את הימים מלאי מחשבות והלילות מלאות הדמעות. תמיד אומרים לך "הוא יחזור על ארבע" ואת, לא מאמינה. הוא? הוא אהב אותי בכלל? למה שיחזור? ואם יחזור ברור שאני אחזור אליו. ואז את מגיעה לרגע האמת, ואת יודעת שהלב המצפון והשכל מתחברים ובפעם הראשונה הלב שלי בחר בדרך החכמה, בלי שום חרטה, בלי שום מבט לאחור והכי חשוב שהרגשות האלה לא יחזרו בחיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
