Deep black and other quirks

ביום שבו הוא ראה אותה לראשונה היא שכבה באריסה מצועצעת מלאה בחיות פרווה.

עיניה הביטו בו, גדולות וירוקות כמו אבני אזמרגד בלתי מלוטשות. הוא בכן את רגליה הקטנות שנעו בלפי מעלה ונגע בהן רק לרגע, היא צחקקה צחוק מתגלגל ועליז.

אימה נכנסה לחדר והדליקה את המנורה שעל התקרה, היא פלטה אור חמים וצהוב כמו עששית.

אימה חלפה על פניו בלי להביט בו וניגשה אל התינוקת, היא הרימה אותה על ידיה, עירסלה את ראשה והניחה לה לשתות מתוך בקבוק מלא נוזל סמיך ולבן.

גם אימה של התינוקת הביטה בה, אבל מבטה היה שונה משלו, במבט שלה היה משהו מוזר, עצוב ומדוכדך כאילו משהו רע עומד לקרואת לה ואימה מודעת לו.

התינוקת סיימה את הנוזל בבקבוק במהירות, אימה החזיקה את ראשה ביד אחת וטפחה קלות על גבה בידה השנייה. התינוקת פלטה גיהוק ואחריו צחוק מתגלגל נוסף.

אימה נשקה על מצחה והניחה אותה בחזרה בתוך העריסה.

התינוקת הקטנה פיהקה הניחה את אגודלה הפיה ונרדמה על צידה.

הוא הביט באימה לפני שעזבה את החדר, דמעה בודדה ירדה במורד לחיה ונחתה על השטיח הוורוד.