| 1/2015
ב- 12 דצמבר 2014
פתחתי קבוצה משלי לטבעונים חדשים:
https://www.facebook.com/groups/newvegan/?fref=ts
| |
ב-23.12.14 כתבתי:
אז בעקבות פוסט של מישהי, נזכרתי שגם אני טבעונית 3 חודשים. כשהתחלתי בדרך
אני זוכרת איך 22 יום נראו לי בלתי אפשריים ממש, ואיך עכשיו התרגלתי וממש
טוב לי בטבעונות. קשה לי להבין איך יכולתי אחרת, בהתחשב במי ובמה שאני.
| |
בסוף "אתגר 22"
ב-1 בנובמבר 2014, עם סיום "אתגר 22" בו לקחתי על עצמי טבעונות מלאה ל-22 יום, כתבתי את הטקסט הבא בפייסבוק:
אלו שעקבו אחרי ציר הזמן שלי לאחרונה, בוודאי קלטו שעברתי תהליך בחודש
וחצי האחרונים. אני חייבת לציין שאנשים שגילו אגרסיביות או חוסר כבוד
לתהליך הזה, הורדו מרשימת החברים שלי. בספר שלי, חברות זה קודם כל כבוד.
בתאריך ה-20.9.14 חזרתי מאירוע בשם "מצעד בעלי החיים", שהתקיים בכיכר רבין
בתל אביב. לטובת מי שהחמיץ, מצרפת קישור לאירוע בסוף הפוסט.
"המשתתפים מחו במגוון נושאים - החל מהתעללות בבעלי חיים, נגד המתה של עשרות
אלפי כלבים וחתולים חסרי בית מדי שנה, ניסויים בבעלי חיים וגידול בעלי
חיים במשקים המתעושים של המזון מן החי, ציד חיות בר, סגירת חוות מזור,
קריאות נגד משרד החקלאות המאפשר פגיעה בבעלי החיים במשקים המתועשים, קריאה
לעבור לתזונה טבעונית ועוד" (מתוך הכתבה ב-ynet).
אני צמחונית מגיל 12(בת 38 כיום, תודה ששאלתם), ולא אוכלת דגים מגיל 5.
כשהייתי מתבגרת בת 16, הייתי פעילה ב "אנונימוס". הקמפיין העיקרי בזמנו
היה נגד אכילת בשר, כך שהצמחונות שלי הספיקה לעניין. הגעתי למצעד בעלי
החיים כי אכפת לי מהם. מעבר לצמחונות מטעמי מוסר, אני מגדלת את המלכה-כלבה
קוויני כבר שש וחצי שנים (והיא בת 8 וחצי, תודה ששאלתם:)), ומטפלת בחתולי
רחוב עזובים כבר כמה וכמה שנים. שימשתי כאומנות לכלבים וחתולים, ו "מעגלת
לטובה" את חשבונות האשראי שלי, כשהכסף מופנה לצב"ח רמת גן הנהדרים (ולא
ממיתים חיות נטושות!)
ואת כל זה למה אני מספרת לכם? הלכתי למצעד כי
חשבתי שאני בסדר. באמת בסדר. דואגת לחיות, אוהבת אותן, עושה מה שאני יכולה.
בגדול- אדם טוב. הלכתי למצעד כי בהחלט הרגשתי שאני מזדהה עם המטרות. אפילו
משתדלת להחרים קוסמטיקה שנוסתה על בעלי חיים (בעבר יותר שלטתי ברזי הרשימה
השחורה).
כשחזרתי מהמצעד הרגשתי שאני כבר לא. שפעילותי למען בעלי חיים לא מספיקה.
סירבתי להסתכל בתמונות הזוועה שחלק מהמשתתפים החזיקו. בתמונות הזוועה
כוונתי לתמונות מחיי היום-יום של חיות המשק. סירבתי להסתכל, כי מה חטאתי?
אני לא אוכלת אותן הרי. אני אדם טוב. והתמונות האלו רודפות אותי בסיוטים
אחר כך.
אבל בכל זאת התמונות האלו נקלטות מזווית העין, ולא מהיום. יש לי גם חברים
טבעונים טובים, אנשים חכמים. אנשים שאני מעריכה. עלה על דעתי שאם הם
טבעונים מטעמי מוסר, יכול להיות שיש שם איזה עניין בכל זאת. עניין שאני
מתעקשת להעלים ממנו עין, פשוט כי נוח לי. משהו הקליק אצלי באותו יום. כתבתי
כאן בפייס שהחלטתי לנסות להפחית את התזונה מהחי. "צדק, חמלה, טבעונות...",
אולי בכל זאת יש שם משהו? ניסיתי את "אתגר 22" באפריל, ולא הלך. פרשתי
אחרי יומיים, כי החלב סויה בקפה לא היה טעים לי. לא יכולתי לוותר על
הנוחות, על הרגלים שהחזקתי בהם כל חיי. בעיקר כצמחונית, נדבקתי עוד יותר
לביצים ולמוצרי חלב, כסוג של פיצוי על כך שאני צמחונית.
הפסקונת קצרה כדי להסביר: "אתגר 22" הוא... איך להסביר מה זה בעצם? כן, זו
התחייבות ל-22 ימים של טבעונות מוחלטת, ללא שום מוצרים מהחי. אבל זה יותר
מזה. אתם נכנסים לקבוצה בפייסבוק, אפשר לקרוא לה "קבוצת תמיכה", אבל לא
בקטע לעגני, בקטע טוב (לא מאמינה שאמרתי בקטע טוב!:)
אחד הדברים שטבעונים כאוכלוסיה מואשמים בהם, ובצדק, זה האגרסיביות שלהם
כלפי הלא טבעונים. כיום אני מבינה מאיפה היא נובעת, אבל וואלה... כשהיגגתי
בטבעונות פה ושם בפורומים או במפגשים בחיים האמיתיים עם טבעונים, הרגשתי
שממש שופטים אותי. האשימו אותי, בצדק מסתבר, שאני מעדיפה את הנוחות האישית
שלי מול סבלם הנוראי של בעלי החיים, חיות המשק בפרט. וזה לא בא לי טוב.
כעסתי עליהם שהם שופטים אותי ולא מבינים. לא מבינים שאני אדם טוב, וגם...
הרגשתי שהם מגזימים בתיאורים. אבל לזה נחזור אחר כך. התרחקתי מהטבעונות. לא
הרגשתי שיקבלו אותי בחברה הזאת כמו שאני. ואז הגעתי ל "אתגר 22". בקבוצה,
מלבד המשתתפים, יש צוות מדריכים. הצוות מסייע לכם בכל שאלה, החל ב-"מה אני
אוכלת לעזאזל אני לא יודעת לבשל ואני מתגעגעת לשוקולד פרה ולנסקפה בחלב שלי, וכן, גם לקרמבו", וכלה ב-"האם אני הולכת להתחרט על
טבעונות ביג-טיים בגיל זקנה, או אפילו עכשיו, צמה אני עושה לעזאזל, אני
פוגעת בבריאות שלי ואני אחלש ואמות בייסורים". יש שם מדריכים מכל תחום,
ספורטאים, דיאטניות, אנשים דתיים, מדריכים חובבי ג'אנק ומדריכים שמטורפים
על בריאות, ועוד ועוד... בעיקר הם מעריכים אותך מאוד כאדם, קודם כל, ולא,
לא שופטים אותך. קיטרתי הרבה בתחילת האתגר, ואני עדיין מקטרת, אבל פחות. כי
לצערי, או לשמחתי, גיליתי קבוצות בישול טבעוניות מדהימות. העושר של המטבח
הטבעוני ממש מתחיל להטריד אותי, כי הכל כל כך טעים ומשביע... וטוב. טוב לי
בטבעונות.
ועכשיו אנחנו חוזרים אחורה, לתמונות המזוויעות ההן. לטבעונים שאין להם מה
לעשות בחיים, והם מפיצים תמונות מבויימות (תגידו שזה לא עבר לכם בראש!)
ונטולות הקשר, בטח לא מהארץ בכלל, של חיות משק מעונות. כן, ככה חשבתי.
ונדמה לי שבירכתי המוח, הרבה מאוד מאיתנו. אז נכנסתי לאתגר, סבבה, אבל לא
ממש האמנתי. ולא התחשק לי שישטפו לי את המוח. בדת כבר הייתי, תודה רבה.
אז התחלתי לחקור. לחפש מידע אובייקטיבי ברשת. תמונות לא מבויימות. נחרדתי
לגלות תמונות והסברים של הגופים עצמם, ולא של הטבעונים יפי הנפש. נחרדתי כי
לא, לא מתאים לי עכשיו להיות טבעונית כל החיים. התחלתי לחקור את עצמי.
לנסות להבין את תהליכי המחשבה שלי בכל נושא אכילת מוצרים מן החי, הטבעונים
וכו'. גיליתי... ואני מתביישת לכתוב את זה. גיליתי שאני חושבת על פרות ועל
תרנגולות כעל סוג של מכונות לייצור דברים טעימים בשבילי. גיליתי שאני
משוכנעת שאין להן רגשות של ממש, וגם לא שכל. כן, מה שהן עוברות הוא בטח לא
הכי נעים, אבל גם לא כזה נורא. גיליתי שיש לי הפרדה מטורפת ולא הגיונית
בראש בין תחושותיי כלפי כלבים וחתולים לבין תחושותיי כלפי חיות המשק. ולמה?
לא הצלחתי להבין למה. כי כשניסיתי לחקור ולמצוא מידע אם הן באמת כאלו
טיפשות או חסרות יכולת להרגיש, לא מצאתי מידע כזה. לא בשום מקום. כשהעזתי
להעיף עין בכמה קישורים אחרים, ראיתי פרות שמחות, משחקות, מתקשרות, ממש כמו
כלבים. ראיתי תרנגולות עושות מקלחות חול ונהנות, ממש כמו הכלבה שלי. משהו בפיצול ההזוי הזה בתוכי נשבר. התחלתי להבין שמישהו, מתישהו, השפיע על
החשיבה והתפיסה שלי לגבי העולם בכלל וחיות בפרט, בדרך שאפילו לא שמתי לב
ולא הייתי שותפה לה. וזה הרגיז אותי! הרגשתי כמו קורבן. אני מרגישה כמו
קורבן. ממש. כי מי ששטף לי את המוח דווקא לא היו הטבעונים, אלא אנשים אחרים
לגמרי, עם אינטרסים אחרים לגמרי.
אני עוד לא טבעונית הארדקור. לא יודעת אם אי פעם אהיה. הארדקור זה מעייף. אין לי כוח לכל ההפגנות, ההטפות, בלהבלהבלה.
מצד שני, אני מסתכלת על התפיסה של אנשים לגבי כל התחום. התפיסה שלי עד לא
מזמן, ואני יודעת שחשוב לי לשתף אותם בתחושות ובמסקנות שלי לגבי כל העניין.
חשוב לי שכל אחד מאיתנו יוכל לבחור לבד ובאופן מודע- האם הוא רוצה להיות
חלק ממה שעוברות חיות המשק. אני מתייחסת בפוסט הזה בעיקר לנושא הזה, כי הן
העוברות את ההתעללות הקשה והיומיומית ביותר, מכל החיות בארץ, וכי זה כל כך
בידינו להפחית את סבלן, פשוט על ידי תזונה שנמנעת מניצולן. תזונה ללא
מוצרים מן החי.
אני נרשמת עכשיו למחזור נוסף של "אתגר 22". יש עוד המון דברים שאני
רוצה להבין לגבי עצמי, ועוד המון מידע שאני צריכה לעבד- בריאותי, לגבי
התעשיה ועוד. יש כל כך הרבה מידע, אבל יקח לי זמן להבין ולעבד. בינתיים, גם
אם לא כל התהליכים הרגשיים אצלי הושלמו, רוב השכל ורוב הרגש כבר שם, וזה
מספיק לי. מחמת הספק, מחמת הידיעה, ובעיקר מחמת תחושת הבטן שלי, אני
טבעונית, ואפילו טבעונית גאה. אחרי 38 שנים אני סוף סוף יכולה להגיד לחיות
שאני עושה את המקסימום, ממש את המקסימום שלי, כדי לא לפגוע בהן. סוף סוף
אני מוכנה לוותר על נוחיותי למענן, וזה מרגיש לי כל כך, אבל כל כך, נכון.
מצרפת גם את הקישור להרשמה לפרוייקט. כל כך אשמח אם תרשמו גם אתם, אפילו
כדי לתת לעצמכם את ההזדמנות לחשיבה והבנה קצת אחרת, ל-22 יום.
http://veg.anonymous.org.il/etgar22
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573136,00.html
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
הכי טבעי לי טבעוני מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
