לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


רק אובדי-דרך מגיעים אל מחוז-ערגתם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2021


מילים מהדמיון לאדם בדיוני.

האם חשבת על זה, או שעבר בך מן רטט לא נעים כשאולי דימית אותי שם, באותה התנוחה שבה הייתי? האם אתה מסוגל לראות? משהו? האם אתה משוכנע עד כדי כך בעל-האנושיות שלך שאתה לא מוכן להודות שעשית, במו ידיך, משהו שאינו בסדר, מבלי לחפש לכך סיבות?

אני רוצה שתודה, ושלא תתחסד, כדי שאוכל לדעת שמותר לי לכעוס. כי אחרת אאשים אותך על סבלותיך, רעה ואכזרית.

לרוב לא אכפת לי, רק כשנוגעים ולפעמים כשמדברים, זה לפתע עולה.

אבל האם זה משנה? אתה כלל לא כאן, ואני נמוכה, אי שם למטה עם הראש כלפי הרצפה.

נכתב על ידי דוניה ראדינסקי , 16/1/2021 15:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בספרו של נחום סטוצ'קוב, האוגד בתוכו מילים וניבים בשפה העברית, חלקם לא מוכרים וכנראה לא היו בשימוש נרחב במיוחד, מופיע הפתגם "כשיבוא המשיח יהיה כל משל דומה לנמשל." אם עסקנו במשלים, עלה לפני משפטו המפורסם של פנחס שדה "החיים הם משל ואלוהים הוא הנמשל". הוא לא מיהר לבאר, והניח לקוראיו לתהות על קנקנו בעצמם. האלוהות, לפי תפיסתו, היא הרוח, היא הנצחיות, היא השיח של האדם התוהה על פשר קיומו. כשמנגד ישנה הגשמיות, בת החלוף, המעורערת והבלתי הגיונית. משום התפיסה שמעמידה את העצמי במרכז, והבוז למוסדות, פנחס שדה לא היה מבין סופרי הפלמ"ח (שנהגו לתאר חיים אזרחיים וצבאיים, עם רגשנות מתונה) למרות שעברו הצבאי התאים לכך. אבשלום רייכלין הוא דוגמא לאופן שבו יש לתפוס את החיים האזרחיים והחברתיים- כתפאורה שיש להרהר בה, כך ב"על מצבו של האדם" מסופר לאחר שאבשלום הרג חייל מצבא האויב והוא ישב ותהה על פשר הדבר.

סיפוריו של פנחס שדה על האלוהות כנראה כבר פחות קוסמים לי מאשר הימים שבהם הייתי משאירה ציטוטים שלו על מבחנים ריקים שהגשתי בתיכון, ובהם מוסבר מדוע אין לי עניין במדעים המדויקים (עד עצם היום הזה). אל התוהו של הרמן הסה קל לי יותר להתחבר. גם הוא מתאר את הפער הגדול שבין עולם ערכים פנימי ונשגב אל פני המציאות העגומה, השטחית והלא חד משמעית. הוא מתאר "אני" מרובה פנים, שיש להכיר בו, בקלקלותיו, יחדיו עם אלו של המציאות. אי הכרה בזה תוביל לאומללות, וודאי לשיגעון.

על הפער הזה מנסה פנחס שדה לגשר בעזרת התבוננות. ברשימותיו על מצבו של האדם הוא מתאר לא "אני" נרחב, כי אם מציאות מרובת פנים, בל נשכח שעל מנת לחקור ולתהות על מצבנו בעולם יש להפנים שהמציאות מורכבת מכפי שהיא עשויה להראות לנו ומתרחש בה מוטיב הבו-זמניות. לכן הרקע, הקולות והזויות שאנו נוטים לפסוח עליהם פולשים אל תוך סיפור העלילה המרכזי. להזכיר, שאין קו עלילה אחד.

בסופו של דבר פנחס שדה היה מגלומן, שתיאר את חיו כנוראים ונהדרים בו-זמנית, גם נישואיו הגיעו אל סופם המהיר בטענה שחיים מסוג אלה ואושר שכזה מונעים ממנו את כתיבתו. הוא לא יכל שלא להשתגע בהחזיקו תפיסות שכה לא התאימו אל המציאות העכשווית.

לכן המשפט של סטוצ'קוב מתאר מן אחרית ימים, כאשר המשל יהיה לנמשל, המציאות והנפש יהיו זהים ונפסיק לתעות אל מחוז-חפצינו כהוזים אחוזי טירוף.

נכתב על ידי דוניה ראדינסקי , 14/1/2021 23:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  דוניה ראדינסקי

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדוניה ראדינסקי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דוניה ראדינסקי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)