טוב, כבר 4 ימים מאז תחילת השנה. כיתה י', ווהו:>
אז.. נדבר בצורה אופטימית בלבד. היום הראשון היה סתם מיותר, כמו תמיד. רק שהלחיצו את כיתתנו הלחוצה עוד יותר. ביום השני קרה קסם תחילת הלימודים-3 שעות רצופות של מתמטיקה והקשבתי בכולן! הקסם עבר ברגע שהתחיל שיעור הסטוריה. היום השלישי, אתמול... טוב, הוא היה פשוט... מלא מזל(?)
במגמה שלי נמצאת ילדה שאני שונאת, כהתברר. ציפיתי את זה. אבל רוב הסיכויים שאני לא אדבר עם אף אחד מאלה שנמצאים איתי במגמה, אז זה לא כזה משנה. נו טוב, לפחות אני אוכל לעשות מה שאני רוצה או צריכה בלי שאף אחד יפריע לי. והמורה אמרה שהיא זכרה אותי משום מה, למרות שבאתי לשם רק פעם אחת כדי לעשות מבחן קבלה למגמה והיא בדרך כלל לא זוכרת אנשים משם. אני מיוחדת? יאי^~^
נו טוב, לא נחפור סתם. אחרי הבצפר הלכתי לי, והעיקר כמו תמיד קפצתי קדימה בדיוק לפני שמכונית פוגעת בי (אני מניחה שכמעט להדרס זה מן הרגל שנהיה לי אחרי שזה קרה לי לראשונה בגלל חוסר הזהירות של אח שלי בגיל 3), אבל לעשות אותו הדבר עם אופניים? לעעע.
אז הלכתי לי, וזה כבר לא היה על הכביש, מאחורי ככל הנראה אחת מאלה שאני שונאת עם עוד מישהי שלא הספקתי לזהות לפי הקול. ואז ראיתי מישהו רוכב על אופניים לכיווני.
ואז כאב לי.
טוב, זאת עוד נפילה דבילית שאפשר להוסיף לרשימה שלי. והרשימה גדולה בהחלט.
המטומטמות האלה צחקו כשזה קרה. טוב, אני יודעת בוודאות שהן צחקו כשקמתי. ובגלל שבאותו הרגע לא הרגשתי חצי מהגוף, לא יכולתי לבוא ולבעוט בהן. וחבל. אבל עשיתי את מה שנותר כדי לשמור לפחות על מעט הכבוד שנשאר לי.
קמתי, לבשתי הבעה נחמדה, ולשאלת הרוכב אם הכל בסדר (מה נראה לו?) עניתי שכן, והלכתי משם בגב ~שנדמה לי שהיה~ זקוף. עכשיו אני מבינה כמה דפוק זה בטח נראה. פשוט באותו הרגע לא הבנתי שהנוזל הזה עלי זה דם מהפרצוף שלי.
קיבלתי הזדמנות להרגיש מפגרת הרבה יותר. טוב, זה מה שהרגשתי כי אחרי חקירות של מיליון רופאים (שנראו לי מיותרות לגמרי) הבנתי שאני לא זוכרת בכלל את הנפילה עצמה. וגם קיבלתי הזדמנות להרגיש כמו עולה חדשה (או לחזור לגן), כי שכחתי חלק מהמילים בעברית, על הדרך. אבל זה חזר אלי כבר, כפי שבטח אפשר לראות. נו, לפחות קיבלתי גם הוכחה לזה שיש לי מוח, כי אי אפשר לקבל זעזוע מוח בלי מוח (הנה לכם, כמה מעצבנים שיורדים עלי בנושאים האלה!~&*#@). D:
טוב, אומרים לשבור רגל כשרוצים לאכל בהצלחה. טוב, לא שברתי אותה. רק קיבלתי חבלה או איך שלא אומרים את זה (יש דברים שאני בחיים לא אדע לתרגם מרוסית), ולא רק ברגל. אז אמור להיות לי לפחות קצת מזל השנה, לא?
נו, עכשיו אני תקועה בבית, וכותבת את זה מתוך שיעמום. ממילא לא סיפרתי את זה לחברות, אולי רק לאחת, אז אני מניחה שזה אמור לצאת באיזשהי דרך.
הממ... חוץ מזה תחילת השנה הייתה מלאה בגלידה. סוף סוף, אחרי כל כך הרבה זמן שלא נגעתי במתוק.
אז.. בהזדמנות זו אני רוצה לאכל לכולם בהצלחה השנה, ו*אל* תשברו רגל! :>
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
