יום. אחד מבין ימים. מתחילה לתהות אם כדאי לי לצאת מהבית. כן, אני ארים טלפון אח"כ לחברה... מקווה שהמצב הבטחוני לא יקלקל יותר מדי.
סיימתי אתמול את אשמת הכוכבים. ספר מופלא, שכמעט ולא עבר הרף שלא הרהרתי בו מאז, על אף התלונות הרבות שיש לי כנגד תרגומו לעברית... (אם אתם יכולים, תקראו באנגלית. חבל שלא עשיתי זאת בעצמי... אם לא- תקראו בעברית בכל זאת. שווה כל רגע.)
אז למקרה שאתם באמת רוצים: אשמת הכוכבים\ ג'ון גרין, The Fault In Our Stars \ John Green
כל כך מופלא, שהכרחתי את חבר שלי (נו, הוא הסכים) להקשיב לי מקריאה לו ארבעה פרקים מתוכו בטלפון... ללא ספק אסיים לקרוא אותו פעם שנייה בעצמי, וגם הוא הבטיח לי שיקרא בו (ואפילו לפני שאני טסה!).
השיר שריקד לי בעת קריאתי את הפרקים האחרונים היה gotten של סלאש ואדם לבין... בגלל זה רשמתי אותו כשיר של אתמול.
באמת באמת ספר מדהים... מבטיחה שלא תתחרטו על הקריאה (בתנאי שתתמידו עד סופה... וכמובן שמומלץ גם לא לעשות את השטות שעשיתי אני כשקראתי את העמודים האחרונים טרם עת, וגיליתי את הסוף למין ראשית. התחרטתי על זה אחר כך, אבל בכל זאת לא הרס לי את הספר.)
בנוסף, החלטתי... כשיהיה לי בכור\ה, והוא \ היא יגיעו לגיל 11\12... כמעט 12. אעניק להם את העותק שלי של "אראגון" מאת כריסטופר פאוליני, עם הקדשה שאקדיש להם...
ואבקש מהם להתמיד בו.
כשם שהתמדתי אני, כשם שהעניקה לי אותו אמי- לפתע פתאום מתוך אחה"צ של קיץ לעת אחרית כיתה ו'...
השתעממתי בתחילה, ואין אסירת תודה גדולה ממני על שהמשכתי בכל זאת בקריאה.
ספרים הם יותר מחברים טובים... הם מלמדים אותנו דברים שגם גדולי המורים יתקשו בהנחלתם. לא ככה?
(כן היום אני נעה בין זקנה לנעורים, והמממ... התוצאה כאן היא בעיקר פלוצים גדולים. זה משותף לכל הגילאים, לא חושבים? P: )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סופרת דקות