אני לא אומנית

החשיבה שלי תמיד היתה קצת יותר פרקטית

והמשימה ההיא עם המשפטים על מה זה בית...

הבלוג הזה הוא בית

כל הבלוגים שהיו לי הם בית

ותמיד "בניתי" אותם כשהם מגדירים את האישיות שלי

היתי יכולה כפרויקט חזותי ללכת ולאסוף את העיצובים של כולם

לעשות איזה מקבץ מעניין מהם

אבל זה מרגיש לי כל כך אישי 

ואני לא רוצה לפתוח את זה פני אנשים שלא ראיתי פיזית ולו פעם אחת הסמסטר

אני לא מוכנה להיחשף ברמה כזו

לא מוכנה להיחשף בשום רמה

ואז אני מרגישה שוב כמו ילדה מבוהלת

שמפחדת לפתוח את הפה כי יגידו עליה כך או כך 

ורק מהמחשבה על זה קשה לי לנשום והדם אוזל לי מהראש וכל הגוף שלי מזיע

מעדיפה לברוח לאמירות כלליות ולעשות קולאז'ים

רק לא להתמודד מהמבט החודר של חברי לכיתה

אני לא אוכל לעמוד בזה

איך בכלל לומדים לעמוד בזה?

אני מיואשת מעצמי

יוצא להם אלבום יוצא להם אלבום יוצא להם אלבום יוצא להם אלבום יוצא להם אלבום יוצא להם אלבום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא צפיתי את זה אבל עכשיו אני ממש מצפה