זהו בלוג שמראה את חייו של נער ביסקסואל בארון , שנראה , מדבר ומתנהג כמו "סטרייט" שאף אחד מחבריו לא חושד. הבלוג מציג את קשיי היום יום יום שלי אם תהליך היציאה מהארון , יחד עם זאת מגיע גם הקבלה העצמית. אני לא ארחיב יותר מדי אבל אני בהחלט מקווה שתיהנו .
מי היה מאמין ? מי היה מאמין שאני מכיר כבר שנה שלמה אדם מדהים כמוך.
אני באמת באמת חושב שאני זכיתי שהכרתי אותך, זכיתי באמת. היה בך משו אחר , לא היית כמו כולם.
אני זוכר שרק הכרנו דרך הפורום המפגר ההוא, לאף אחד לא היה את הציפייה הזאת שיתפתח משו כזה כמו שהתפתח בנינו.
אני זוכר איך אני ואת בהתחלה דיברנו, לא הייתה כזאת כימיה מטורפת כמו שיש בנינו עכשיו.
עוד שבועיים את מגיעה לפה, זה מפחיד ומצחיק שאחרי שנה של דיבורים במשך שעות כול יום ועדיין לא ראינו אחד את השנייה, אפילו לא תמונה.
אבל כשחושבים על זה, באיזהשהוא מקום, אני גם לא רציתי ליראות תמונה שלך, אני רציתי ליראות אותך על אמת וזה יקרה ממש עוד מעט.
אם כמה שזה מוזר, אני מדמיין חלק גדול מהעתיד שלנו ביחד.
ואת האמת? שהפחד הכי גדול שלי זה לאבד אותך, את טוענת שהקשר בנינו ישאר לנצח, אבל אני לא יודע עד כמה אני אופטימי זה לגבי זה.
הרי יבוא היום , ואת תהייה עם מישי\הו, ויהיה לך ילדים וקריירה.
אחד הנחמות הכי גדולות שלי לגבי הקשר שלנו, שלפחות יצא לי להכיר אדם מדהים כמוך, אדם עם כול כך הרבה כוח, כול כך הרבה חוכמה וידע.
אדם שלא כול אחד היה מסוגל לעבור את מה שאת עברת ובכול זאת להגיע למקומות שאת נמצאת בהם היום.
הפחד. הפחד והמובכה שהולכות להגיע בעוד שבועיים.
את שנית הרבה אצלי, כמו שאני שינתי הרבה אצלך, אני מקווה שהקשר בנינו באמת ישאר לנצח.
אז לקוראים שלי , איך אתם הייתם מתמודדים עם הפחד ? איך אתם הייתם מתמודדים עם המבוכה הזאת של לפגוש בנאדם שאתם מנהלים איתו שיחות נפש באופן קבוע והולכים להתראות אחת\ד עם השני\ה אחרי קשר של במשך שנה שלמה ?
02:18, אני חושב לעצמי כמה שחסר לי הבלוג אחרי תקופה לא קצרה, אחרי הרבה (טוב, יותר מדי אפילו) זמן שראיתי יותר מדי ספרים ויותר מדי בגרויות אני חייב להגיד סוף סוף שזה נגמר ! אני שמח לחזור לפה הבלוג זה המקום היחידי שבו אני יכול לבטא את עצמי ולהתלונן כמה שבא לי בלי שאף אחד לא יאמר כלום, טוב לחזור סוף סוף .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
