לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אדמונית


אתה כותב לעצמך את תסריט חייך


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2017

#נזכור_ולא_נשכח


האם שמעתם את הצעקה שהייתה? לא? הצעקה הזו שהחרישה כל אוזן אנושית, 

לא שמעתם? בטוח?
איך יכול להיות? 
אולי בגלל שהצעקה הייתה בקול שבור? אולי בגלל שיצאה מגרון יבש וכואב?
לא, אני לא מתכוונת לצעקה של הילדה בת ה6 שצעקה מבכי לצד גופה הקר של אימה.
וגם לא לזו של הנער בן ה166 שצעק צעקות כאב אחרי עשרות מלקות בשוט שנעשו ע"י החייל.
אני מתכוונת לצעקה שלי.
אני לא מאשימה אתכם שלא שמעתם אותה, כי איך אפשר לשמוע דרך דלת פלדה עבה? הרי היא מיועדת לכך.
הדלת נטרקה בחוזקה ומיד לאחר מכן האור כבה.
היה שקט בתא למשך כמה שניות ואז צרחות איומות. כולם דרכו ודחפו את כולם, מנסים להגיע לדלת ולפתוח אותה לשווא.
מעלינו, בתקרה, נפתח פתח קטן שממנו נראתה מסכת גז שחורה מפחידה.
אבקה התפזרה עלינו מאותו פתח שרגע אחרי זה נסגר.
לאט לאט הרגשתי את גרוני נחנק, מונע כניסת אוויר. לא הצלחתי לנשום. הרגשתי שאני כאילו טובעת ושמים ממלאים את ריאותיי- אין לי אוויר! שמישהו יעזור לי!.
השיעול הפך יותר ויותר לכבד וללא מועיל.
לא עבר זמן רב והצרחות התמעטו וכך גם הדחיפות.
נפלתי ארצה, וכך גם מי שהיה סביבי.
במצמוצי עיניים אחרונים ראיתי שריטות על הקירות, אנשים מנסים לטפס על הדלת, לברוח. 
אבל אין לאן לברוח.

 

צעקתי חזק ואף אחד לא בא לעזרתי.
צעקתי חזק והיחיד שענה לי
היה הקיר.
בתא הגזים.

נכתב על ידי הבובה באדום , 23/4/2017 21:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  הבובה באדום

מין: נקבה



מצב רוח כרגע:


קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להבובה באדום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הבובה באדום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)