אולי אפילו פילוסופיה או סוציולוגיה.
כן, לשם הייתי מתאימה יותר.
אבל לא, אני פחדנית. צריך תואר שייתן לי עבודה. אני מספיק כישלון, אני לא צריכה עוד אספקט בחיים שידגיש את זה.
אני אוהבת את התואר שלי אבל בוער בי לעסוק במגדר.
בא לי, חסר לי, זה בור בתוכי שצמא לדון, לכתוב ולהקשיב לדיונים ביקורתיים.
המרצה היחידה בתואר שלי שמדברת רדיקליות ומדברת ביקורתיות חוטפת כמויות של אש מהסטודנטיות וזה כואב. זה גורם לי לכעוס עליהן למרות שזה לגיטימי שהן מעבירות ביקורת עליה אבל הן לא רואות את החשיבות של להקשיב לדברים שלה למרות שהם לא עד הסוף מסתדרים עם הדעות שלהן.
הייתה עבודה אחת של אותה המרצה בה יכולתי לכתוב את כל השיט והביקורת שרק רציתי ופשוט שמחתי כל כך לעשות אותה. הוצאתי בצורה ישירה ולא מנומסת את כל מה שחשבתי והמרצה אהבה את זה. אני יודעת את זה. שני סמיילים בהערות בעבודה באקדמיה ממרצה רצינית מאוד לא יכול להביע חוסר שביעות רצון.
מיציתי קונפורמיות, מיציתי את השאיפה הקבועה לאובייקטיביות, מיציתי דיונים שיטחיים, מיציתי את כל הפאקינג קונספט.
אני צריכה דיון אמיתי ופורה וביקורתי על פילוסופיה, על מבנים חברתיים, על משהו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
