חיכיתי שזה יעבור.. בחיי שחיכיתי.
שנה.
שלמה.
יש לי משיכה לגברים מבוגרים ממני.. לדעתי הוא בשנות החמישים שלו, ואני באמצע שנות העשרים.
רק המחשבה הזו מחרפנת אותי לחלוטין, משבשת כל אפשרות שאשב להשלים את העבודות שנותרו לי לסיום התואר המזורגג הזה.
אז זהו, נפלתי.
אני יכולה לקבוע בוודאות שהוא שלמות.. כישרון יוצא דופן, הופעה מרשימה וכובשת, ומושך אותי ברמות שלא הרגשתי מעולם לגבר בגילו. בכל פעם שנכנסתי לחדר, בשעה הקבועה של הקורס שלנו, הרגשתי את המאבק שלי במגנט שאף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה לענוד, ומשום מה המינוס נמצא בשרשרת המגנטית שלי, והפלוס נמצא אצלו... מבלי שידע.
אולי הוא כן ידע? אולי הוא גם חש משיכה כלשהי. אנחנו כיתה קטנה, של כ 15 אנשים.. ולפני זה בקורס אחר, היינו 8. עשיתי כל מה שיכולתי כדי שתשים לב אליי.. ניסיתי למשוך את העיניים שלך לצוואר שלי,
לשיער שלי.
לגוף שלי.
לעיניים שלי שרק מדי פעם אזרו אומץ לפגוש בעיניים הכחולות שלך.
בגלל שזה בלוג, וזה אנונימי.. אף אחד לא חייב להאמין למה שאגיד עכשיו - אני באמת יפה. רק כאן יש לי אומץ להגיד את זה, כי אני לא אדם שחצן שכזה.. אני יכולה למשוך כמעט כל גבר שארצה, וגם בחורות נפלו ברשתי. אין לי הרי סיבה להגיד את זה סתם.
ובגלל שאני נראית כל כך טוב, קיוויתי שזה ישחק לטובתי, ותשים לב אליי יותר מלאחרות.. יש לי הרגשה שכן נמשכת אליי. אבל ברור שלא יכולת לעשות עם זה כלום, יחסי מרצה-סטודנט הם מלאי סיכונים ובעיות.
היום אזרתי אומץ.
נגמר התואר, אנחנו לא סטודנט-מרצה יותר. הוא מרצה, ואני בחורה חופשייה שתחזור רק לתואר הבא, ולא תלמד אצלו יותר. עכשיו אפשר לשחרר, לקפוץ ממש ממש מגבוה, ולהתוודות בפניו.
אז כתבתי לו את הכל. פאקינג כתבתי לו מייל וידוי, וכתבתי על המשיכה שלי אליו, ואיך אני רואה אותו.
הבהרתי לו שאין לי שום צורך במשהו ממנו בתמורה, כי אני מבינה שזה לא באמת חייב ויכול להתגשם, גם אם בראשי לילה אחד היה ממלא את כל רצונותיי הכמוסים.. אח..אח..
שלחתי את המייל הזה עכשיו, התנצלתי כמה וכמה פעמים אם תיגרם לו אי נעימות, ושחררתי אותו. ואותי... למרות שהכל עדיין טרי ומהדהד.
ואני פאקינג לא מאמינה שפאקינג עשיתי את זה עכשיו.
אמאל'ה.
עכשיו נותר לראות, האם הוא יענה לי.. ויענה מה שבאמת ארצה לראות, או שלא יענה לעולם.. יכאב, אבל לקחתי את הסיכון הזה.
באמת קפצתי למים. מהצוק הכי גבוה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BraveStu