אני לגמרי מהאנשים ששונאים ומתעבים את היומולדת שלהם, אולי בגלל שאני תמיד הכי עצובה ביום הזה וקולטת עד כמה הזמן עובר מהר ועד כמה אין לי כוח להתבגר עוד ועוד.
תמיד כשהייתי ילדה קטנה רציתי לגדול ולהיות מבוגרת ולעשות דברים של מבוגרים, ועכשו הייתי נותנת הכל כדי לחזור להיות ילדה קטנה שהדאגה הכי גדולה שלה היא השיעורי בית בחשבון שנתנו לה בבית ספר, או החברה שהיא רבה איתה בגלל בובה. ובינתיים הזמן עובר ואני כבר בת 19, ילדה גדולה, אפילו לא מרגישה כך, תקועה בעולם לא מובן ומנסה לשנות אותו, לשווא.
הפעם חגגתי אותו עם חבר שלי בצימר ברמת הגולן, ממש ליד הבסיס שלי... היה ממש כיף, נהנינו נורא, רקדנו, אכלנו, צחקנו, השתכרנו, שכבנו,שרנו והיה פשוט מדהים. הוא קנה לי שרשרת מקסימה שאני לא מורידה מהצוואר ולקח אותי למסעדה מעולה בערב. הסופ"ש היה ממש כיף, הלוואי ויכולנו להשאר שם, בפינה הקטנה שלנו שמנותקת מהעולם, מהבעיות, מהבסיס, מההתחיבויות והשגרה הנוראית שאני חיה בה... פינה קטנה של אושר, שלנו. ביום למחרת טיילנו ברמת הגולן, היא פשוט מדהימה ביופיה ויש שם המון שמורות טבע שפשוט חובה חובה לבקר בהם. כמובן שאני ברוב חכמתי החלקתי על אבן בתוך הנחל ונפלתי לתוך מים קפואים וכמעט שברתי את היד, ומלא אנשים צחקו עלי שהחלטתי "לטבול" במי הנחל. אבל לא נורא זה גם היה מצחיק וכיף...
קיצר היה ממש כיף, אני מקווה שיהו לנו עוד המון רגעים כאלה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
