hold on,youre falling down

אני והוא כבר לא. אולי זו החלטה פזיזה שלקחתי ישר בלי לחשוב, אבל הוא התחיל לפתח בי סוג של תלות, ולא ידעתי איך להתמודד עם זה אז ישר חתכתי את זה. 

אולי ככה יהיה יותר טוב.. 

יש אנשים שמפחדים מהחושך, יש כאלה שמפחדים מלהיות לבד, יש כאלו שמפחדים מכישלון ויש גם את אלו שמפחדים מליצנים. אבל אני? אני מפחדת ללכת בדרכה של אמא שלי.

אני לא רוצה שמערכת היחסים הכי ארוכה שלי תהיה שנים בודדות, אני לא רוצה להתגרש מבעלי העתידי, ואני לא רוצה להיות בת 40 שכולם מפנים לה גב. פשוט לא. 

מכירים את זה שנמאס לכם? שפתאום הכל הופך למשימה בלתי אפשרית, שכל דבר שלא נעשה ייחשף ככישלון חרוץ? שכל מי שאתם מכירים מפנה לכם גב? שכלום לא מסתדר? 

אני רוצה להיעלם, אני כל הזמן חוטפת סטירות, ולמרות שזה צפוי, זה מכאיב בכל פעם מחדש. אני רוצה ללמוד ולהתעצם מזה, ואני פשוט לא מצליחה.

אוףףףף