משפט וחצי

+1.

אני +1.

אף פעם לא מגיעה לבד. 

עד שסוף סוף, סוף סוף אני רואה את עצמי בקשר רציני,

אני לא לבד. שוב פעם +1.

ולא סתם 1. אתה. אתה ה1 הכי מיוחד.

כל כך אכפת לי ממך, אני כל כך אוהבת אותך,

פשוט לא אהבה כזאת. לא לפי הספר.

בשבילי אתה תמיד תישאר ידיד, אבל הרבה מעבר לידיד.

כן, תמיד הכחשתי את המשיכה שלי אליך. וכנראה,

כנראה שגם אתה. תראה איך זה התפוצץ עכשיו...

עכשיו, עכשיו אני +1. 

כי נכון, בחיים לא נהיה ביחד. זו עובדה יבשה.

אבל כל קשר שמתחיל, אתה שם. מרצד לי במחשבות ולא משחרר.

ובכל יום חדש, אתה שם. מדבר איתי מהרגע שאתה פוקח עיניים ועד

שאתה נרדם.

ובכל הזדמנות, בכל שיחה, בכל רגע נתון,

אתה אומר לי כמה אתה מתגעגע למגע שלי וכמה שזה חסר לך.

+1. אני +1.

אתה חלק מהחבילה. קשר רציני? אוקיי. אוקיי, אבל מה איתך?

איך אוכל להיות לידך, לנשום אותך, להריח אותך

ולא לגעת? 

אני רוצה אותו, באמת באמת,

אבל אני לא יכולה לאבד אותך.

אני מתגעגעת אליך.

אני זקוקה לך.

חסרות לי העקיצות האלה שלך

והבדיחות המצחיקות

חסרים לי המבטים שלך על הבוקר

והחיוכים שלך שהם מראה די נדיר

חסרה לי הדאגה שלך

וההודעות באמצע הלילה

חסרה לי האכפתיות שלך

ותשומת הלב שלך כשהייתי זקוקה לה.

ובעיקר... בעיקר חסר לי אתה. 

אני מתגעגעת אליך.

אני כמהה לחום גופך

וצמאה למגע שלך

וחלשה אל מול הקול המחוספס שלך

והעיניים העמוקות שלך

ונמסה מהמילים שלך

ומהשטויות שלך

ופשוט, פשוט צריכה אותך.

כאן. עכשיו. ברגע זה ממש.

וזה לא יקרה. הזמן יעבור כמו נצח.