אז סופסוף אחרי המון זמן, עולה הפרק הראשון!
קריאה מהנה!
~~~
אני עדיין לא מבינה איך זה קרה, זה קרה כל כך מהר, אפילו לא הספקתי לשים לב מה אני עושה. "קרוליין, קרוליין, בואי לאכול", כך התחיל הסיפור, בעת שאימי, מרינה, קראה לי לבוא לשולחן. "אני באה!", עניתי באכזבה, כי בדיוק באותו הרגע התכתבתי עם ליאם בפייסבוק.
ליאם הוא בן הזוג שלי, אמנם אנחנו בינתיים רק חברים, לא מאורסים או משהו. אני מכירה אותו מאז גיל עשר, מכתה ה'. הייתי הילדה הכי קטנה בכתה, כולם הציקו לי והכו אותי. פעם, אני זוכרת שזה היה ב-2006 לפני שש שנים בערך, טום, הילד הכי חזק בכתה כמעט שבר לי את היד, ופתאום, אני רואה את ליאם, שמעולם לא דיברתי איתו לפני כן, בא, מפיל את טום לרצפה, ומתחיל להכות אותו. אחרי כמה דקות של כיסוח, ניגש אליי ליאם ושואל בקול רך אך חזק: "את בסדר, קרוליין?". לא יכולתי לעמוד ביופיו ובטוב ליבו ופשוט קפצתי ממקומי וחיבקתי אותו. "מצוין" עניתי בקול תמים, מבויש ושקט. מאז אנחנו לא נפרדים לרגע.
לבסוף כתבתי לו "אני צריכה ללכת, ביוש ♥" וצעדתי למטבח.
~~~