בשם הבלוג האחרון

ידעתי שדברים כאלה לא קורים לי. רק המוות מלווה אותי. 

אמרת לי שאף אחד לא יכול לפגוע בך חוץ מעצמך. עניתי ״וממני״ ולא האמנת. והנה אתה קבור תוך חודש וחצי של להיות איתי, מה זה עוד אומר? 

אני עדיין בשלב ההדחקה, הולכת לישון ומקווה להתעורר למציאות אחרת בה אתה חי ונושם לצידי, מחבק אותי כאילו כלום לא קרה וכל זה היה סתם סיוט מרושע.

אני יודעת שזה לא עובד ככה. אבל בשניה של תודעה אין שום השלמה ובטח לא החלמה.

אז בחרתי להישאר. גם בשבילך. אני יודעת כמה היית מתאכזב ממני אם הייתי עוזבת איתך. 

ובינתיים אני מטפלת בילדה שלנו, מנסה לאסוף את כל רסיסי חיי השרופים. מנסה בכל הכוח להתנגד לכל מה שהייתי ולהפוך למי שאתה ראית בי.

אהוב יקר, אני רוצה שתחזור ואילו רק בכדי לומר לי אם אתה בכל זאת מאושר, אם מצאת את מקומך השלו, אם מצאת חופש.

ואולי הגעת אל המשפחה שלך כמו שזה היה אמור להיות ואתם מאושרים וממשיכים הלאה ביחד.

זה לא אומר שאתה לא יכול לקפוץ לומר שלום בחלומות ולהשאיר לי בדיחות ברמזים. אתה היחידי בעולם שמסוגל ובוודאי אף רוצה להפוך את המוות של עצמו למצחיק.

אבל אולי יש דבר אחד שלא ידעת-גם בעולם הזה יש לימבו. אני יודעת כי שם אני נמצאת כרגע. העולם שבין לבין. זה הוא גם עולמו של פיטר פן, עכשיו זה ודאי מובן לך יותר.

לא אמרתי לך את זה מספיק, אבל חזרתי על זה והרגשתי את עוצמת הרגש מתחזקת בכל פעם - אני אוהבת אותך. יותר מכל דבר אחר בעולם וכן אם היית אומר לי להישאר ולמות איתך הייתי נשארת. כמו כן אני יודעת שלעולם לא היית אומר.

אני לא רוצה להיכנס לפרטים ותיאורים בשביל הציבור-מספיק לי שאתה יודע את רמת האשמה שלי.

אז לסיכום אלמן שחור שלי, זאב בודד, זכור שאני אוהבת אותך גם כשאני מנסה לשכוח. אתה מכיר את ההרגשה.

ואיכשהו, איפשהו, מתישהו - בבקשה תגיד משהו..

״אהוב שלי אני נפרדת סלח לי״

אני מקדישה לך את השיר שלך באהבה וכאב.

שלך לנצח -ג׳ינג׳ית ;)

Poor boy - asaf avidan