Live fast , Die young

מתוסכלת .

נמאס לי מההרגשה הזאת שלא עוזבת אותי ... מהאבן הזאת שלא יורדת לי מהלב 

נמאס לי שאני אפילו לא יכולה לדבר עם אף אחד כי אני יודעת שאף אחד לא באמת יבין 

אני מרגישה ריקה .. מרגישה שכל יום הוא יום מבוזבז לא משנה כמה הוא היה יום עמוס או כיפי ... כאילו אין לי בשביל מה לקום בבוקר 

שום דבר לא מרגש אותי .. הכל נראה לי כל כך סתמי .. כבר לא אכפת לי מכלום .. הכל פשוט חולף על ידי .. 

אני מרגישה חסרת ביטחון . לא מאמינה בעצמי ... וויתרתי לעצמי . וויתרתי על עצמי . 

די כבר זה פשוט לא עובר ... גם אם זה חולף לשעה זה תמיד חוזר בחזרה .. בלילה .. או בשיעור .. או ברגעים הכי שמחים שלי פתאום זה תופס אותי .

ההרגשה המגעילה הזאת לא עוזבת אותי .. 

כמה זמן עוד זה ימשך ככה ? כמה זמן אני אמשיך לחיות את החיים שלי בצורה הזאת ? לקום שוב ושוב לעוד יום חסר טעם .. 

מתי אני אפסיק לדמיין את החיים המושלמים , ואתחיל לחיות אותם ?