היי, הדבר הזה עוד פועל.
ניסיתי להיכנס מהפלאפון כמה פעמים (כמו שהייתי עושה בעבר) וזה נתן לי הודעת שגיאה, אז חשבתי שישראבלוג נסגר סופית.
אבל לא. הנה הוא.
חי, ובועט, אף כי באופן חלש. אחרי הכל, בגילו, ועם כל בריחת הסידן, זאת לא תהיה הפעם הראשונה שהוא שבר את האגן.
הבלוג חסר לי מאוד בחודשים האחרונים. יש לי הרבה מחשבות שבספרצוף אינו יאה להן.
כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב פוסט על איך הגענו לעתיד הקודר ששרטטו לנו בשנות התשעים, בו הרסנו את כדור הארץ.
אבל אנשים לא מבחינים, כי הם חיים את השגרה, וכי הם יודעים בסתר, שאם הם יפסיקו להכחיש את גודל הצרות בהן אנחנו נמצאים, הם ייאבדו את דעתם.
הבאנו את העולם למצב ממש גרוע. כריתת היערות, זיהום האוויר והמים, כמובן שחימום האטמוספרה - הכל מעבר לנקודה בה ניתן לתקן את הנזק בדור אחד.
הפסקתי לאכול דגים לפני כשנתיים. אני מאוד אוהב דגים. טונה עם תירס (שניהם, הישר מהפחית. התירס מסונן, הטונה לא) הוא מילולית הסלט האהוב עליי בעולם. פחיות הטונה בחנות עוד קורצות לי, אבל בשונה מרוב הלקוחות בחנות, אני יודע שאוכלוסיות דגי המאכל בעולם קורסות. הדג הטורף הענקי שמגיע עד אלינו במנות של 100 גרם פשוט הולך להיכחד. להיעלם מהעולם כי הפכו אותו לחטיף טריוויאלי.
אני צריך גם להחרים שמן דקלים, שאחראי להרס כמה מיערות הגשם החשובים בעולם, עם אוכלוסיות קופי-האדם שלהם. אבל לשמן דקלים יש נטייה להתגנב בתור רכיב בכל-מיני מאכלים תמימים.
מה שצריך זה תנועת מחאה רצינית.
נראה שאם אי-פעם אגיע חזרה לצמחונות, זה יהיה על שיקול של צימצום צריכת משאבים, ולא משיקולי חמלה, כמו פעם.
ובכלל, אנחנו חייבים למתן את הצריכה שלנו. למתן בצורה קיצונית. אבל הכי מעשי יהיה להתחיל מקטן, ולהפוך את זה למשהו רחב-היקף.
אבל בואו נודה בזה, הימנעות ומיתון צריכה לא יפתרו את הבעיה העיקרית: כדור הארץ שלנו הוא סופי והמקום עליו הולך ופוחת. אנשים צריכים למתן יותר מכל את קצב הרביה שלהם. אני יודע שבארצות מסויימות האוכלוסיה יורדת, אבל ברובן היא עולה. אנשים רגילים ללדת הרבה ילדים, כי... הם אוהבים ילדים, אני מניח. אבל אם הם באמת אוהבים את הילדים שלהם, עליהם ללדת פחות, כדי שלכל ילד יהיה יותר מכדור הארץ.
אם לא נעצור את גידול האוכלוסין, הברירה הטבעית תיכנס לפעולה והאוכלוסייה תרד בדרך הרגילה, דרך רעב ומלחמות גלובליים.
עכשיו, יש אנשים שיטענו שהגבלת ילודה היא לא אפשרית, כי הדתות אוסרות אותה. על כך אשיב: שטויות.
כאשר הדת רוצה, הדת יכולה. אם בשביל דבר מקודש כמו נדר המציאו נוהל התרת נדרים; אם הצלחנו לבטל את עונש המוות התנ"כי ("רק הסנהדרין", נו באמת. זה תירוץ) ואת האיסור על כל פסל ותמונה (ולא. האיסור הוא לא בלעדית על סגידה. בואו לא נשקר לעצמנו), אפשר להמציא לולאה שתאפשר הגבלת ילודה.
כל מה שהדת צריכה זה תמריץ טוב לעשות את זה.
אני מציע להטיס רבי, כומר וקאדי לתחנת החלל (נראה שהם גם ככה טסים הרבה ביחד), להראות להם כמה קטן כוכב-הלכת שלנו, ושכשהם יחזרו לקהילותיהם, שיתקנו חוק שאומר ששימוש בקונדום אחרי הילד השני הוא עניין של פיקוח נפש.
זה כמו באגדות, בהן למלך יש שלושה בנים, והבן השלישי נשאר ללא ירושה. רק שאלה הבנים השלישיים, הרביעיים וכן-הלאה, של כל אנשי העולם.
טוב. כתבתי די להפעם. הוקל לי.
אם ישראבלוג ימשיך להתקיים, אמשיך לכתוב גם בעתיד.
הנה. קחו תמונה של מי ביוב כחולים ויפים בנחל האיילון, למרגלות החיריה. שלא תחשבו שרק כי נהיה רעבים וחולים, ללא טבע או משאבים, שהעתיד לא יהיה יפה.
אבל ברצינות. אני מת על האיילון והחיריה. מאז שטיפסתי עליה ב-2002, אני אוהב את ההר הזה.
עד כאן,
לחיי ארצות החמרה וכל העולם (נראה שארקמר כבר לא עומדת בזמנים)
חי סטלה!
בלומפ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
